קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תלמוד עשר הספירות, חלק א', "לוח התשובות לפירוש המילות", שאלה מ"ח: "מהו 'קרוב'? – כל שצורתו קרובה ושוה יותר לחברו, נבחן לקרוב אליו ביותר".
הקירבה והריחוק מוערכים רק בהתאם להשתוות הצורה, השתוות התכונות. השתוות התכונות אין פירושה שאני בדיוק כמוהו. הרי אינני יכול לשנות דבר בתוכי. הקירבה ביני לבין מישהו אחר נמדדת לפי הקירבה בין הצורה שבה אני משתמש בתכונות וברצונות שלי לבין הצורה שבה הוא משתמש בתכונות וברצונות שלו.
האחד יכול להיות גדול מאוד והשני קטן. אך אם הקטן רוצה לשוות לעצמו את צורת הגדול, אז הוא נחשב קרוב אליו, דבוק אליו, נמצא אצלו על הידיים, או בתוכו. אלו דרגות שונות של קשר בין הפרצופים הרוחניים.
האחד יכול להימצא בתוך האחר רק אם הוא מבטל את עצמו לחלוטין ומוכן שהעליון יבצע עליו את כל הפעולות. זהו המצב הקרוב ביותר אלינו, והוא נקרא "עיבור". ממנו מתחילה העלייה למדרגות הרוחניות הבאות.
לאחר מכן הוא נולד. ניתן לחשוב, שהיות והוא בחוץ כעת, הקשר פחות חזק מזה שהיה בפנים. אך כשהוא נמצא בחוץ, הוא מוסיף לקשר שהיה לו בפנים את האגו של עצמו, שמתוקן כעת.
הוא כבר לא "עובר" אלא ילד "קטן". הוא נמצא על הידיים של המבוגר, צמוד אליו יותר מבשלב הקודם. רק מבחינה חיצונית נראה שהוא קיים בנפרד מהגדול. הפער הזה מראה את האגו המתוקן, שנמצא מחוץ לעליון ובכל זאת קשור אליו.
הצורה השלישית היא כשהתחתון כבר אינו במצב "יניקה", מצב ה"קטנות", שבו הוא על הידיים של העליון, אלא הוא עובר למצב ה"גדלות", שבו הוא עומד ליד הגדול. ואז יש לו כבר גוף משלו, עולם משלו. קיים ביניהם מרחק, ו"חבל הטבור" או ה"יניקה" אינם מחברים ביניהם.
אך כל הניתוק הזה מצטייר לעינינו בלבד. בעולם הרוחני, משמעותו של השלב הזה היא שהוא השיג קשר גדול יותר, צורת דבקות חדשה. ועל אף שהוא קיים בנפרד מהעליון, הוא מתדבק בו לחלוטין. כי אפילו כל הרצונות שנמצאים כביכול מחוץ לשניהם, אינם מסוגלים להפריד ביניהם.
אלה השלבים שאנחנו עוברים: עיבור, יניקה ומוחין. אך הכול מתחיל מהביטול העצמי, כשהתחתון, בכל כוחו, מבטל את כל ההפרעות שמפרידות בינו לבין העליון.
מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 07.07.2011
ידיעות קודמות בנושא:
נקודת מגע משותפת
מהי ʺעלייה רוחנית למעלהʺ?
התפתחות רוחנית: מעובר עד אדם
