התנועה היחידה היא כלפי איחוד

עלינו לשים לב כל הזמן לירידות, אסור לשקוע בתוכן ולבכות אלא להתייחס אליהן באופן רציני ביותר, מפוקח, בהבנה, בהודיה על כך שהבורא גילה אותן על ידי האור שלו.

למעשה אלה לא ירידות אלא גילוי של קלקול נוסף, הקלקול הבא בתור שאותו נותנים לי, וכך מאפשרים לי לתקן את הכלי הכללי. במצב זה ברור לי שאני חייב להתחבר עם החברים שלי. כך כל אחד מאיתנו נמצא בזמן התגלות של מצבים פרטיים, ואחר כך גם במצבים משותפים שבהם נרגיש יחד ירידות, עליות, קפיצות למיניהן ונתקן אותן ביחד.

מתוך הרגשת ירידות פרטיות או כלליות משותפות, עלינו להשתוקק מיד להתחבר למרכז, לעשירייה ובהכרח להשתדל להיאחז זה בזה. רק על ידי התלכדות  גדולה יותר בינינו אנו יכולים לתקן את הירידות האלה, את החושך הזה, את אי ההבנות הללו.

כל המצבים מתוקנים על ידי תנועה אחת ויחידה כלפי איחוד ולא בשום צורה אחרת. יכולים להיות כל מיני מצבים של חוסר עקביות וחוסר תיאום, אי נוחות, מריבות, אי הבנות, ריחוק זה מזה, מצבים אישיים או משותפים, כל זה לא משנה. אלו מצבים הנובעים מכך שהאיחוד שלנו לא מספיק ונוכל לתקן אותם רק באיחוד משותף.

ברגע שאנו משתוקקים ופונים לעבר האיחוד, מיד צריכים לבקש מהבורא ש "ידביק" אותנו, מפני שבלעדיו לא נוכל להתאחד, אין לנו "דבק" אחר שידביק אותנו זה לזה.

תחילה צריך לצמצם את האגואיזם של כל אחד כדי לא להשתמש באגו, אחר כך לרכוש "מסך" על האגואיזם של כל אחד ו"אור חוזר” שמכוון זה כלפי זה ואחר כך לבורא. את כל זה עלינו לקבל מלמעלה. הבורא מגלה בתוכנו את הדרגה הבאה של השבירה שלנו, והוא גם צריך לתקן אותה. ואנחנו רק צריכים לשייך זאת באופן ברור רק אליו. בדיוק כפי שאנחנו לוקחים  חפץ שבור למקום שבו יתקנו אותו, בכך מסתכמת העבודה שלנו, לקבוע את בעל המקצוע שיעשה זאת. הבורא רוצה שנכיר בו כאותו בעל מקצוע ומומחה גדול.

מתוך שיעור על השאלות של הכלי העולמי, 12.02.2019