התיקון לא יכול להיות פרטי

בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", צ"ד: "אלא מתוך, שהדברים סובבים על הכתוב "ומשחרי ימצאונני". והיה אפשר לחשוב, שאין צריך לזה, יגיעה כל כך. ואפילו איש פחות, שאינו מוכן ליתן על זה שום יגיעה, גם הוא ימצא אותו ית'. לזה הזהירונו חז"ל, שאל תאמין לפירוש כזה, אלא היגיעה היא הכרחית כאן. ו"לא יגעתי, ומצאתי, אל תאמן".

אם האדם מתקדם לבד, אין לו שום סיכוי לתיקון. נאמר: "או חברותא או מיתותא". כאשר עם ישראל נעמד ליד הר סיני, הוצב לו תנאי: או שאתם מתחברים כאיש אחד בלב אחד, או שכאן יהיה מקום קבורתכם. במילים אחרות, אחרת אתם לעולם לא תרכשו את החיים הרוחניים. הכלי חייב להיות מתוקן לפחות במשהו.

אפשר לחשוב: "איך זה יכול להיות? הרי אז אני צריך שכולם יתוקנו. האם אני יכול לתקן רק חלק מהכלי הכללי?"

רק נדמה לנו שאנחנו מבצעים תיקונים חלקיים. למעשה, התהליך הזה של התיקון מקיף את כל העולם, רק שבחלק מהכלים (99.9%) התיקון נעשה בהיסח דעתם, ובחלק אחר הוא נעשה באופן הכרתי, לאחר שהם מעלים מ"ן ועורכים את הבירורים ההכרחיים. בסופו של דבר, כל הכלי הכללי נכלל בתיקון. צריך לדעת את זה. ולכן אנחנו צריכים לדאוג לכולם.

וכמו כן, צריך להבין את העיקרון "יגעתי ומצאתי". כל היגיעה היא בכך שאנחנו משתדלים להתחבר, וזה מוביל אותנו ל"מציאה". רק על המאמץ הזה מגיעה התשובה, כלומר האור העליון שמבצע את התיקון. אנחנו צריכים להציג לו את החיסרון האמיתי שלנו לחיבור, ואז הוא פועל על החיסרון הזה, מלחים אותו, מלכד אותנו לאחד ושוב הופך לכלי שלם.

ואז כל החסרונות, כל מה שהתגלה בזמן השבירה, נכלל בתוכו יחד איתנו בצורה של עביות, ואנחנו רוכשים כלי גדול יותר פי תר"כ (620) ממה שהיה קודם.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 13.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
חיפוש רוחני: מה אנחנו מוצאים?
לעורר בתוכנו את הדאגה לעולם
יגיעה ומציאה