קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
במחקר השתתפו דוברי ארבע שפות: אנגלית, ספרדית, טורקית וסינית. הניסוי עם דוברי השפות השונות, עם השיטות השונות של חיבור המילים והמשפטים גילה, שתוך כדי השימוש בשפת הסימנים, השוני נעלם.
לא פלא שהאנשים שמדברים בשפות שונות בונים את המשפטים בדרכים שונות. הדבר המפליא הוא, שהם משתמשים באותו הרצף כאשר הם מבטאים את אותו המשפט בתנועות הידיים.
למשתתפים הציגו סרטונים שהראו פעולות מסוימות, וביקשו מהם לתאר אותן בהתחלה בצורה מילולית ואחר כך על ידי תנועות הגוף. כאשר המשתתפים תיארו את מה שראו במילים הם השתמשו ברצף המילים המאפיין את השפה שלהם. דוברי השפה האנגלית, הספרדית והסינית ניסחו לפי הסדר של נושא, נשוא, מושא ("אישה מסובבת את הידית"). דוברי השפה הטורקית נסחו ברצף של נושא, מושא, נשוא ("אישה את הידית מסובבת"). אך בתנועות הידיים כל המשתתפים בנו את המשפטים בצורה דומה: נושא, מושא, נשוא ("אישה את הידית מסובבת"). כאשר הנחקרים תיארו את מה שראו על ידי הטבלאות, גם אז הם השתמשו בנוסח הרצף הזה.
התייחסותי: השפות הפרידו בניניו עוד בזמן בבל העתיקה, אך שפת הידיים והגוף נשארה כך ללא קשר להתפתחות האגואיסטית המתמדת שלנו אשר משפיעה על שינוי השפות.
ידיעות קודמות בנושא:
שפת התרבות החדשה
איך להבין את היפני?
שפה – זו תוכנת קשר
