התועלת שבשיטת החינוך האינטגרלי

שאלה: בתחילת המאה ה-20, במיוחד ברוסיה, נערך מבצע לביעור הבערות. מה שנראה עכשיו כטבעי, נתקל אז בהתנגדות. אנשים רבים סירבו למסור את ילדיהם לבתי הספר ולא רצו ללמוד בעצמם, מפני שהם סברו שזהו בזבוז זמן לריק. עכשיו יכול להיווצר מצב זהה, כאשר החינוך האינטגרלי שאנחנו מציעים יתקבל כמשהו חסר תועלת, חסר ערך. איך אפשר להתגבר על ההתנגדות הזאת?

תשובתי: אני חושב שהיום, הרבה מאוד מחנכים, פסיכולוגים וסוציולוגים מבינים את הבעיה הקשה, רק שהם אינם יודעים כיצד להיאבק בה. זה אומר שצריך לצאת אליהם עם ההסברים בצורה רחבה ככל הניתן.

המורים מזדהים עם התלמידים, ויתר על כן, הם לעיתים סובלים יותר מהתלמידים. הרי הם נאלצים להימצא תחת לחץ שלילי מתמיד מצד התלמידים, שהאגואיזם החייתי שלהם, שאינו מוגבל על ידי שום מסגרות, מכוון נגד המורים. כל תלמיד מנסה להראות להם את העצמאות שלו ואת השאיפה שלו לדעתנות.

אני חושב שצריכה להיות כאן עבודה לא גדולה עם הרכב של פרופסורים, מורים ומחנכים, שיצביעו על הדברים המועילים בשיטה החדשה, שמאפשרת לעבוד בצורה נורמלית עם הילדים.

היום עבודתו של מורה היא די מורכבת, והייתי אומר שזהו מקצוע מסוכן. האדם נחשף לכזה לחץ, שאפשר לכנות את העבודה הזאת כ"מזיקה". שהייה של 45 דקות בכיתה יחד עם הילדים מהווה סבל רב ולחץ גדול עבור המורה.

אנחנו צריכים, יחד עם המורים, לפתח עבורם כאלה כלי עזר שיטתיים, כדי שהמורים יבינו שבראש ובראשונה, אנחנו דואגים לאווירה בכיתה, אפילו מבלי לשנות בינתיים את הכיתה.

התלמידים עדיין לא יכולים להתרגל לדיון אינטגרלי, מפני שאי אפשר לדון על שום דבר עם אף אחד. יהיו שם רק צעקות הדדיות, קללות, בדיחות, ריבים, ולא ברור מה עוד. ואילו כך המורה מושיב אותם, מחזיק אותם באיזושהי צורה, מרסן אותם איכשהו בעל כורחם. והמסכנים יושבים, כל אחד במקומו, ומחכים מתי זה יסתיים.

צריך להתבצע כאן מעבר חלק ורגוע. אני חושב שהמורים יסכימו עם זה בהדרגה. הם בעצמם יראו שלשיטה הנוכחית לא יהיה זכות קיום בדור הבא.

מתוך שיחה בנושא החינוך האינטגרלי, 13.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
בית הספר הוא הראי של קלקולי החברה
צריך להתחיל מהאדם!
התיקון מתחיל מהחברה