התוספת היפה שלי לשלמות של האור

שאלה: מה מסמלות בעבודה רוחנית "אותיות שחורות על רקע לבן", אם אותיות הן חסרונות (רצונות), שמתגלים על רקע האור הלבן?

תשובתי: אי אפשר לגלות זה ללא זה. אנחנו נבראים, והבורא הוא כוח ההשפעה. אנחנו לא מבינים את ההרגשות שלו ואת ההשגות שלו, מפני שאנחנו בנויים אחרת לגמרי. הדבר היחיד שאנחנו מסוגלים להשיג, זה יתרון האור מתוך החושך. לכן אנחנו משיגים את המציאות רק על רקע הניגודיות בין האור והחושך, בין ההשפעה והקבלה.

אות היא סימן. אפשר להסתכל עליה כמו על קווים שחורים על רקע לבן, ואפשר לראות את האור הלבן, שמשהו חסר בו. גם זה וגם זה, תהיה אותה האות, אבל מנקודות מבט שונות: מצד האור ומצד הכלי, הרצון.

הכול תלוי איך אתה מבין את החיסרון. יכול להיות שהחיסרון שלך נתפס בתוך הכלי, ואתה מחכה להרגשה יותר נעימה, כדי לקבל מילוי לעצמך? או שהחיסרון שלך מורגש ביחס לאור: מתי אני אוכל להשפיע, להיכלל בתוך האור? כלומר, אני מחכה לכך שהכלי יתכלל בתוך האור ולא לכך שהאור ייכנס לתוך הכלי.

העבודה תמיד אפשרית בשני הכיוונים. הכול תלוי איך לבחון את הדבקות בבורא : הבורא נכלל בנברא או הנברא נכלל בבורא?

הבורא מצטרף לנברא באופן נסתר, כי הוא הרי תמיד נמצא בתוכנו, מנהל אותנו ואוהב אותנו. אבל הוא משאיר לנו פתח, חיסרון קטן, כדי שאנחנו נעשה תנועה לקראתו ונשתוקק בעצמנו לדבקות בו.

מידת הדבקות היא ה"אות", הקווים השחורים על הרקע הלבן, שמראים עד כמה אני דבוק בבורא. מצד אחד, באות כביכול חסר לי אור לבן. אך מהצד השני, אני מכסה על ידי עצמי את האור הלבן.

אני נמצא עכשיו באור לבן, אבל לא מתנתק ממנו, אלא מוסיף אליו את האות שלי. ועל אף שהיא שחורה, אני מצליח לכתוב משהו מעצמי על הלבן. ולכן, אפילו אם האות היא שחורה, בכל זאת היא מביעה את מידת הדבקות שלי בלבן.

האותיות מבררות עד כמה הנברא דומה לבורא. ולמרות שבאור הלבן כביכול מופיע חיסרון כלשהו, אבל זו התוספת שלי אליו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מבוא לספר הזוהר", 10.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אותיות שחורות על רקע האור הלבן
אותיות הן תכונות
לחיות כל אות ממכתבך