הרמטכ"ל במלחמת ה' עם עמלק

מתוך איגרת י"ז של בעל הסולם:

"כי יש הולך שעוד גרוע מיושב ובטל. והוא, המטה מהדרך, כי דרך האמת הוא קו דק מאד, שעליו פוסעים והולכים, עד שבאים להיכל המלך. וכל מי שמתחיל ללכת בתחילת הקו צריך שמירה מעולה, שלא יטה לימין הקו או לשמאלו, אפילו כחוט השערה, כי אם בתחילה הנטיה היא כחוט השערה, אפילו אחר כך הולך ישר באמת, אבל כבר לא יבוא בשום אופן, להיכל המלך, משום שאינו דורך על הקו האמיתי."

שאלה: איך אנחנו יכולים להישמר כדי לא למעוד ולסטות מהדרך הנכונה, אם נמצאים לחלוטין בידי הכוח העליון?

תשובתי: באמת, אם אני נמצא בעולם שמנוהל על ידי הכוח העליון, אז למה אני צריך לדאוג לעצמי? האם הכוח הזה לא צריך לדאוג לי? כמו שכתוב, "הבורא שׂם ידו של אדם על גורל הטוב ואומר: קח לך!". זה הוא מביא אותי לקבוצה, למורה, לספרים. ממי אני צריך להישמר אם "אין עוד מלבדו"?

אבל כדי שאני אוכל לברר את נקודת הדבקות, להפוך להיות חכם, מרגיש, בהתאם לדרגת הבורא, אז אני חייב להיאבק נגד כל הכוחות שכביכול הפוכים ממנו. אני צריך לברר אותם, למיין, לבדוק, איזה מהם פועלים "בעד" ואיזה "נגד". ואז, בין כל "בעלי הברית" במלחמה הזאת וה"מתנגדים" במלחמה הזאת ובכל העסקים שלי, אני חייב תמיד להגיע למסקנה שאני לא יכול להתמודד לבד, אף שיש לי רגש, שׂכל וכבר צברתי ניסיון.

אבל בכל זאת הבורא חייב להימצא לידי למרות כל השׂכל והרגש, על אף שהם עוזרים לי רק בהתחלה, ואחר כך כבר מפריעים. ולכן אני קורא לבורא שיבוא לעזרתי ונילחם יחד איתו, מה שנקרא, להילחם ב"כוח האמונה".

כך אני הופך להיות שופט, רמטכ"ל, במלחמה הזאת של הבורא עם עמלק, בכך שנמצא באמצע ביניהם. כל המלחמה הזאת נערכת בהתאם לבירורים שלי, לבקשות שלי. באופן כזה אנחנו מתקדמים.

אבל יכולות להיות "טעויות" גורליות, שקשה להסבירן. כדי להבין אותן, חייבים לראות את כל המערכת בכללותה. האדם טועה באיזה דבר קטן בתחילת דרכו, במצבים שאותם הוא לא מבין וכבר סוטה ממנה ולא יכול לחזור אליה.

בעל הסולם מתאר את זה באחת האגרות שלו, שאדם שהתמזל מזלו להיכנס לגן עדן והוא מרגיש שהבורא הולך ממש אחריו, הוא מסתובב והולך אחרי הבורא, ואחר כך פתאום מגלה שהוא לא יכול היה להבחין איפה הסתיים גן העדן והתחיל הגיהינום שנמצא מאחורי הגדר. כך הוא יוצא מגן העדן בחזרה לחיים הרגילים, ואילו הבורא נשאר בגן העדן ונועל את הדלת שבקיר, עד לפעם הבאה, בעוד גלגול או שניים.

ודאי שאנחנו לא מסוגלים להתקדם ללא טעויות. כמו שכתוב: "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא". אבל אלה הן טעויות אחרות, כאשר הבורא מלמד אותי, בכך שמחייב אותי לטעות, כדי שאני אוכל להבין יותר לעומק כאלה אבחנות שבהן אסור לעשות טעויות יותר רציניות.

בכל דרגה יש טעות שאליה הבורא מביא אותי. אבל הוא מחזיק אותי ביד, כמו אדם מבוגר שמחזיק ילד, ואומר: "אתה רואה, כאן אתה יכול ליפול, וכאן יש סכנה!". הוא עוזר לי להרגיש במקצת מקומות בעייתיים. אני כמו ילד, שמבוגר לוקח אותו על הידיים ומלמד אותו, ושום דבר לא מפחיד אותי, אני מרגיש את עצמי בטוח על הידיים שלו.

מתוך שיעור על איגרת י"ז של בעל הסולם, 06.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
טעויות שהוכנסו בתוכנית הבריאה
בקשה לתיקון מרצוננו
צריך ללמוד להיות כעמוד ברזל