קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
ללכת בדרך של ייסורים, זה כמו להיות ילד לא ממושמע ורע שנותנים לו מכות, עד שיאמר, רוצה אני ללמוד. רוצה? בבקשה, תתקדם. הוא מתקדם צעד אחד ושוב לא רוצה, אז שוב נאלצים לתת לו מכות, עד ששוב יאמר, רוצה אני ושוב מתקדם.
זוהי דרך של ייסורים, שבכל שלב שלה יש "אחוריים" ו"פנים". שבאחוריים אנחנו מקבלים ייסורים גדולים עד למוות ומלחמות, ואחר כך אנחנו מסכימים מאין ברירה ועושים צעד קדימה, שהגודל שלו נקבע לפי מידת הייסורים שקיבלת וחומר הדלק הזה מספיק לך לפי ההשתוקקות לברוח מהם. כך אנחנו מתקדמים.
בריחה מייסורים, זו דרך רעה. אנחנו בכל זאת מתקדמים בה, אבל זו דרך מאוד קשה, בכך שמקבלים מכות בכל נקודה בדרך, עד שעל אף כל העצלות והעקשנות אנחנו בכל זאת נשברים וצועדים קדימה בזה שבורחים מהייסורים.
המכות הללו הופכות להיות יותר ויותר מכוונות, ובסופו של דבר, אנחנו מתחילים להרגיש שזה לא מספיק פשוט לברוח מהמקל שמשיג אותנו. כבר קיבלתי כל כך הרבה מכות, אבל למה אני לא זז? למה אני עקשן טיפשי כזה? מתי אני אלמד משהו?
כך חושבים היום הרבה מאוד אנשים כאשר הם מסתכלים על כדור הארץ ורואים איך אנחנו הורסים אותו ואת החיים שלנו. למה אנחנו מתחמשים, נלחמים, שונאים זה את זה? איך אפשר להיפטר מזה?
אבל זה עוד לא מספיק כדי לעשות צעד קדימה. כי ההתקדמות חייבת להיות לקראת השגת המטרה, ולא בריחה ממכות כמו שהחיות בורחות. אנחנו צריכים להכיר את הדרך, להבין בשביל מה היא ניתנה ולמה, כדי להתקדם כבני אדם.
כלומר, חוץ מכוח שדוחף אותנו מאחור על ידי הייסורים, אנחנו צריכים עוד לפתח כוח שימשוך אותנו מקדימה על ידי הערכת גדלות האהבה וההשפעה, דבקות, שלמות, גדלות הבורא. עד שלא יהיה לנו כוח כזה, אנחנו לא נזוז ולא נוכל להיפטר מהייסורים. הם יהיו יותר ויותר גדולים כדי לאלץ אותנו לא סתם לברוח מהם, אלא כדי להשיג את גדלות המטרה.
לא צריך לחשוב שהייסורים הגשמיים הרגילים שבעולם שלנו יעזרו לאנושות לצאת מהמשבר. אנחנו, "בני ברוך", נצטרך לבוא אל האנשים ולהראות להם את הדרך, כדי שיוכלו להימשך לטוב. ורק אז הם יוכלו להתקדם קדימה.
מתוך שיעור על מאמר "מתן תורה", 14.05.2014
ידיעות קודמות בנושא:
מציעים לאנושות להתחבר
הצורך הדחוף
אפשר לחשוב, דרך של ייסורים…
