הרגש והשׂכל

laitman_2009-11-19_9489-70.jpg

שאלה: כיצד למזג יחד את השׂכל והרגש?

תשובתי: הגישה שאותה מיישמים בבית הספר, באוניברסיטה, בכדי להעביר כמות של מידע היא הגישה של השׂכל – גישה תלושה מהמציאות. לעיתים קיים מצב שללימוד חייבים לצרף גם את הרגש, כי בלעדיו אני פשוט לא אבין את המורים. נגיד שבלימוד המוזיקה, אני צריך לשמוע בתוכי את הניגון שלה, להבדיל בין הגוונים השונים, מעברים, ניואנסים קטנים ביותר. במילים אחרות הרגש נחוץ לי, ולידו – השׂכל, בכדי לבצע וליישם אחר כך את מה שהרגשתי.

חכמת הקבלה כולה נבנית על הרגש, ולא על השׂכל. כי הרי הרצון הוא חומר הבריאה. ולכן עלינו לפתח את הרצון שלנו, לעשות אותו רגיש יותר, מסובך יותר, למלא אותו בהתרשמויות, למלא אותו בשבירות, ב"תאים" של חוויות דקות ביותר. אדם שאיננו מבין ביין, ישתה יין בן 200 שנה ולא ישים לב לשום דבר. ולעומתו מומחה ליין ירגיש מגוון שלם של רגשות. הוא לא נולד עם הכישרון הזה, אבל הוא פיתח בתוכו סגנון עשיר של טעמים ביחס ליין.

וגם עלינו לנהוג באופן זהה. קיבלנו את הנקודה שבלב – דחף ראשוני למשהו. למה בדיוק? בינתיים לא ברור. אינני יכול עדיין להבחין בשאיפה שלי לשום פרטים. לכן אני חייב לפתח את הנקודה הזו, לתת לה נפח שבה יכללו המון פרטי תפיסה, לעומק ולגובה, לצבע ולטעם – במובן הרוחני, בהשתוקקות למטרה הרוחנית. אפילו שיתגלו שם אלפי דקויות, לא חשוב אילו, העיקר שדרכם אני ארגיש את כל מה שקיים ברוחניות.

זוהי המשימה שלנו. ליישומה נדרשת משיכה חזקה לאור, בכדי שהוא יגיע ויתקן אותנו בכך שנידמה לו. הרצון עושה את עבודתו, ואנחנו עוד נרגיש זאת.

מתוך שיעור על מאמר מספר שמעתי, 19.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
לאחד לב ומוח
השכל כמקשר בין הרצונות

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest