הרב מלמד את הקבוצה ללכת

שאלה: אנחנו יודעים, שלהתחבר לרב אפשר רק על ידי השגת השתוות הצורה, רצון אחד. אבל לעיתים קרובות, כאשר הרב פונה אלינו עם איזו משימה, פתאום מתברר, שהאדם אינו מסוגל לבצע אותה מפני שזה נוגד את השׂכל והפנימיות שלו. מתגלה, שיש לו מיליון דברים חשובים יותר, ובזה הוא כל פעם מפספס את ההזדמנות הזאת לעשות רצונו כרצונך, להתחבר עם רבו. איך הקבוצה יכולה לתת לאדם כוח להיאחז מיד בהזדמנות הזאת ולהפוך אותה לקשר, בזה שעושה את רצונו דומה לרצון הרב?

תשובתי: האמת, הרצון של רב זה הרצון של הקבוצה. אותו רצון שצריך להיות בקבוצה, אבל יכול להיות שעדיין לא הושג ולא נמצא, הוא מהווה את הרצון של רב.

אין לרב רצון משלו. מאיפה הוא יכול לקחת רצון שאיתו הוא צריך לגשת לקבוצה, לתלמידים, לשיעור, להכול? הוא לוקח את הרצון הכללי של הקבוצה ובהתאם לזה הוא פועל ומתנהג. זה לא רצון שיש כרגע בקבוצה, אלא אותו רצון שצריך להיות בקבוצה. ולכן הוא מורה הדרך שלהם.

הקבוצה נמצאת במצב של "1-", והרב מכוון אותה למצב של "1+", כדי שהם יידעו לאיזה כיוון צריך להתקדם. בזה התפקיד של מורה הדרך בדרך הרוחנית. התפקיד שלו, זה לא להראות לתלמידים איפה הוא בעצמו נמצא או איפה הבורא נמצא, אלא הוא צריך להראות להם את מצבם העתידי, את הצעד הבא. לכן רב צריך להרגיש את המצב המתוקן של הקבוצה שאותו היא צריכה להשיג, ולהראות לתלמידים שכך זה צריך להיות. וכמו כן, אילו פעולות הם חייבים לעשות כדי להגיע לאותו המצב. זה התפקיד של מורה דרך.

הרב מדגים לך את המצב העתידי הטוב שלך, ושום דבר יותר. לכן אתה צריך להסכים עימו, להכניע את עצמך, לעבוד בשבילו, לעזור לו, כי הוא מראה לך את הצורה העתידית שלך: רוצה אותה, תקבל, לא רוצה, אז אין טעם ללמוד לשווא ותצא.

התלמידים אף פעם לא יראו ולא יידעו את הרצונות של הרב עצמו. אלא כל ההתנהגות שלו כלפי התלמידים והקבוצה נקבעת על ידי הדרגה העתידה, הקרובה הבאה שלהם, כמו ידיים שמושטות לתינוק שמלמדות אותו ללכת צעד אחר צעד. המושג הזה, העיקרון הזה נקרא "רב", קצת יותר גבוה מהתלמידים. אם הוא יפנה אליהם מגובה של שתי דרגות, אז ביניהם כבר לא יהיה קשר וזה לא יביא להם תועלת.

מתוך שיעור בנושא "מורה דרך", 27.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
רצונות מחוברים הם כמו צינורות מולחמים
ניסיונות נואשים לפענח את הרב
להרגיש את רצונו של המורה