קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בכל מדע יש מספר מגמות. בעבודה שלנו גם ישנה תופעה כזאת. יש קבוצות שמבינות בדרך שלהן את השיטה האינטגרלית והתפתחותה. כיצד עלינו להתייחס לזה?
תשובה: אני סבור שאנשים חייבים לגדול באופן קבוע, ולא רק דרך הפעולות. הם זקוקים לתיאוריה רצינית, הם צריכים לחיות אותה, לקבל אותה בתור מקור ושורש. הם חייבים לענות על השאלות מתוך הידע שלהם, מתוך הקשר עם הקבוצה ואיתנו.
מתעוררים מצבים רבים ושאלות מבלבלות, אשר ניתן לפתור במישור של העולם שלנו בכל מיני דרכים, אבל לא בצורה אינטגרלית. והם צריכים לפתור אותם דווקא באמצעות השיטה האינטגרלית. ולא סתם "בואו נחזיק ידיים והכול ייפתר", לא.
כאן עדיין ישנו כתם לבן ענק שאני צריך לזהות. זה נפתר כאשר אני מחבר את פעולותיי דווקא עם המקורות. אבל אולי זה עדיין לא בא לידי ביטוי בפועל, ולכן אני לא רואה את זה במקורות.
במילים אחרות, כל זה כבר מתואר במקום כלשהו, אבל אני עדיין לא מסוגל לראות את זה, מפני שלא קיים בי הצורך עצמו שאני מקבל מהפעולות. רק החיבור בין הפעולות והמקורות האמיתיים (ספרים, מאמרים) בסופו של דבר נותן תשובה.
שאלה: נניח, שיש לנו במוסקבה צורך לנסוע לפיטר, לקייב, למינסק וכולי, לדבר עם החברים, לנהל איתם יחד פרויקטים אינטגרליים, ולהם אין צורך כזה. האם זה יהיה נכון לחבר בין המגמות הללו, או שלאפשר להן להתבשל כל אחת במקומה?
תשובה: לא, כאן הכול צריך להיות אחיד. אני לא יכול לדמיין שיהיו כאן זרמים או גישות שונות.
עבור כל קהל, עבור מנטליות שונה במדינות שונות הכול צריך לבוא ממקור אחד, רק בסגנון מעט שונה, ולא יותר.
אני יכול לראות את זה באדם כאשר הוא במהלך השיחה פתאום עוזב את החינוך האינטגרלי ומתחיל להקנות פסיכולוגיה או, נניח, מדעי הטבע. מרגישים שזה לא מגיע מהמקור שלנו. הוא לא מרגיש את זה, אבל אני מרגיש שזה לא קשור לשורש, ובהמשך זה יישאר בקהל כידע ריק, לגמרי לא מעובד.
מתוך התוכנית "דרך הזמן", 18.09.2013
ידיעות קודמות בנושא:
חזרות לפני שיוצאים להפצה
עד שלא תאכל המון מלח…
כדי שיכנס למוח ויתיישב בתוך הלב
