הקבוצה זה הבית שלי, המשפחה שלי

כנס סנט פטרבורג, שיעור מס' 3

שאלה: איך צריך לעבוד בצורה פנימית עם מצב, שבו כביכול נעמדת לפניך בחירה ובשתי האפשרויות אתה רואה או את האגו שלך, או להיפך, את העבודה הנכונה שלך? איך לא להישאר בחוסר מעש?

תשובתי: כאן אנחנו נתקלים בצורך בערבות הדדית, בתמיכה הדדית, שצריכה להתקיים בקבוצה, כמו קיר ששומר ומגן על הקבוצה, גם מהשפעות חיצוניות וגם מהשפעה פנימית שלילית של כל חבריה.

הקיר הזה (הרוח, השלמות) נבנה מתוך חשיבות המטרה, מהנכונות של כל חברי הקבוצה לבטל את עצמם כלפי המושג "קבוצה", כמו במשפחה, היכן שקיים בסיס פנימי מסוים. בה יכול להיות כל דבר, אבל יש משהו שכל הזמן מאזן אותה, נותן משקל, מוריד אל הקרקע, לא נותן להתנתק ולהתפזר.

לכן המשפחה מורכבת מכמה דורות: סבים וסבתות, הורים וילדים (פעם כולם חיו במקום אחד). כך בהדרגה, כמו גלגלים שמסתובבים, מתרחש חילוף הדורות, אבל תמיד ישנם שלושה דורות שתומכים ותלויים זה בזה. עכשיו, כמובן, כל זה התפזר. אבל בקבוצה אנחנו צריכים לדבוק בזה.

בקבוצה צריכה להיות מסה רצינית שגורמת ליציבות, חומר איזון. הוא לא מושך כלפי מטה, אלא פשוט מאזן כל מיני התפרצויות, הפרות סדר. זה חיוני. ולכן אצל האדם שעובר כל מיני מצבים, צריכה להיות הרגשה פנימית שהקבוצה זה משהו יציב, בעל משקל, קבוע.

דווקא את זה צריך לגדל, ממש לבנות כמו יסוד. יכול לקרות כל דבר שרק אפשרי, אבל אנחנו עומדים על היסוד שלנו.

התפקיד שלי, כמנהל, הוא ליצור מכל הקבוצות הקטנות שבכל העולם אחד יחיד שלם, יסוד אחד ויחיד שישמש כתומך כללי עבור כולם. כדי שכל מיני המחלוקות והבעיות, שאותן האור וודאי יזמין בנו, ישמשו אותנו בצורה נכונה רק לצורך הגדילה שלנו.

תקראו לזה "ערבות" או בשם אחר, אבל אנחנו צריכים לעשות את זה. הקבוצה היא כמו חממה, כמו אינקובטור, מה שנקרא: "ביתי הוא מבצרי". האדם בנוי בכזאת צורה שמסביבו צריכה להתקיים סביבה. שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל.

את כל זה צריך לבנות. הקבוצה צריכה לדבר על זה, לחשוב. צריכה להיות בה תחושה שזו המשפחה שלי, הבית שלי, שלשם אני מגיע ולא רוצה ללכת משם! כך זה צריך להיות.

מתוך שיעור מס' 3 בכנס בסנט פטרבורג, 12.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
משפחה שבה כולם אהובים
לפטור את החברים מדאגות
הידיים שמחזיקות אותך מעל התהום