דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הצללית הכהה שלי על הרקע הלבן של ההשפעה

הצללית הכהה שלי על הרקע הלבן של ההשפעה

photo_rav_gh70_211.jpg

להימצא במצב של "לא לשמה" (למען עצמי), זה אומר, לדעת, מה זה "לשמה" (השפעה). אנחנו לא יכולים לשפוט אף תכונה אם לא השׂגנו את ההופכיות שלה. לכן אנחנו חייבים לפחות איכשהו להרגיש, מה המשמעות של "לא לשמה" ו"לשמה", כדי להעריך באיזה מצב ביחס אליהם אנחנו נמצאים.

כל המדרגות של "לא לשמה" מתחילות מהרגע שבו האדם מתאר לעצמו, שהוא נמצא באור העליון, בתכונת ההשפעה המוחלטת, אך אינו מרגיש את התכונה הזאת מפני שהתכונות העצמיות שלו אינן מתוקנות בינתיים ומסתירות ממנו את ההרגשה האמיתית, כלומר סוגרות את הבורא באופן אישי ממנו.

אז האדם אומר, שנמצא ב"לא לשמה" (באגואיזם). והוא כבר יכול לומר, אילו תכונות בדיוק חוסמות ממנו את הבורא, בכל רגע, בכל תנאי. הוא כמו ילד שתופס את החיים בדרגה של גיל שנתיים או עשר. כלומר אנחנו חייבים לתאר לעצמנו, מה נקרא "השפעה". אפילו שאנחנו עדיין לא תופסים אותה בצורתה האמיתית, אך כבר מרגישים שנמצאים מול התכונה הזאת, שחוץ ממנה לא קיים דבר.

בתפיסה שלנו אנחנו רואים את התכונות הכהות העצמיות שלנו, ההפוכות להשפעה, כמציירות לנו מעין תמונה של כל מיני דמויות על הרקע הלבן של תכונת הבינה, תכונת ההשפעה. התמונה הזאת, מידת ההסתרה של תכונת ההשפעה מאיתנו, נקראת העולם הזה. אולם מאידך, העולם הזה "מכסה" (מפצה) את הקלקולים שלי ומסתיר אותם ממני. ומאחורי המסך המסתיר הזה אני מסוגל להתקיים.

הבורא בו זמנית גם מתגלה לנו וגם מסתתר מאיתנו. ואנחנו צריכים לקחת ממנו דוגמה ולברר את שתי התכונות שלו: המתגלה והמסתתר. כלומר תמיד קיימים מילוי והסתרה כלשהם, הנקראים "מסך", "כיסוי", שמצד אחד מסתיר ומהצד השני משלים ומפצה.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 19.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
תינוק שעטוף בכיסוי של העולם הזה
מאגואיזם להשפעה באמונה למעלה מהדעת
לי עצמי זה לא היה עולה בראש…

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest