קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אתה אומר שהמידע שנקלט על ידי העין שלנו, משתקף "על המסך" בחלק האחורי של הראש…
תשובתי: לא. שום דבר אינו נתפס על ידי העין, מאחר והעין אינה קיימת. כמו שגם לא קיים "החלק האחורי של הראש". אין שום דבר, חוץ מהרצון האגואיסטי למלא את עצמי, שמראה לי שאני בנויי כך: יש לי עיניים, ראש, ידיים, רגליים. אך בצורה כזאת הרצון ליהנות שלי מצייר לי את זה. וכמו כן הוא מצייר גם שכביכול קיימים איזה שהם אובייקטים מחוץ לגוף שלי.
שאלה: יוצא, שבדיוק כך אנחנו תופסים את הבורא, כהסתרה? זוהי המציאות שלנו?
תשובתי: מה שאנחנו רואים, או ליתר דיוק מרגישים (אנחנו אומרים "רואים", מאחר והראיה היא החוש החזק ביותר בהרגשה שלנו), זה ההבדל בינינו לבין הבורא, צל של הרצון האגואיסטי שלנו על גבי האור העליון, על המסך הלבן. לכן, אני רואה רק כל מיני רצונות פרטיים, כל מיני תכונות הקיימות בתוך הרצון האגואיסטי שלי. במילים אחרות, הטבע הדומם, הצומח, החי, האדם, כל אלו הם ארבע דרגות של הרצון ליהנות שלי: שורש, א', ב', ג', ד' שמצטיירים לי בכזאת צורה, על רקע האור הלבן.
הרי אני מרגיש רק את הרצון שלי למלא את עצמי! אז מה זה האור? – האור זה אותו הרקע שעליו אני רואה את הרצון ליהנות שלי. אז כשהרצון הזה יהפוך להיות כמו האור, הוא לא יסתיר את האור ממני, ואז אני באופן שלם ומלא אוכל להרגיש את הבורא. ובינתיים, במקומו, אני תופס רק את הרצון האגואיסטי שלי. במילים אחרות, כל מי שסובב אותי זה החלקים של האגו שלי.
