קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: לאחר הכנס אנחנו כל הזמן מנסים להחזיק במדרגה שהושגה שם, למרות העביות הנוספת שמתגלה לנו עכשיו. איך המצב הזה, שהתגלה לנו עכשיו, קשור לתהליך שאותו אנחנו עוברים?
תשובתי: אנחנו לא מסוגלים לעלות כפי שהיינו רוצים, מפני שלא מעריכים את היגיעה שלנו, שהיא השכר שלנו. עכשיו, לאחר הכנס, אנחנו היינו אמורים לשמוח בזה שנעלם לנו הטעם, ואנחנו לא מרגישים שום רצון להתחבר. היחסים שלנו הפכו להיות לגמרי חסרי צבע, טפלים, אפלים. אבל דווקא זה מצוין, מפני שדווקא עכשיו אנחנו יכולים להשתדל למלא בעצמנו את הריקנות שמתגלה!
צריך לראות את ההזדמנות הזאת כמתנה. כי זו מתנה אמיתית מלמעלה. רצינו להשפיע, ועכשיו יש לנו חלל ריק כדי למלא אותו ולהשפיע! מתי עוד תופיע אצלנו כזאת ריקנות, כזה חלל?
המצב של האיחוד בכנס ניתן לנו לצורך דוגמה, כדי שעכשיו אנחנו נוכל לעשות את אותו הדבר בכוחות שלנו. בכנס נתנו לנו "פלוס", כדי שעכשיו, כאשר יופיע ה"מינוס", אנחנו נעשה את אותו הדבר. ה"פלוס" היה דוגמה שבאה מהבורא. ועכשיו יש לנו הזדמנות לחזור על הפעולה שלו ולהגיע לאותה תוצאה.
ה"פלוס" מסמל עלייה, וה"מינוס" מסמל ירידה. הבורא הראה לנו דוגמה, גילה הרגשה, צורה, עכשיו תעשה את אותו הדבר. ואילו אנחנו לא מעריכים את היגיעה הזאת, לא מודים עליה, אלא מקללים את הבורא, מתרעמים על מה שהוא עשה איתנו. אנחנו מבזים את ההזדמנות להפוך להיות כמוהו.
דווקא בזמן הירידה אנחנו יכולים לעורר ולמשוך אלינו את "האור המקיף". בזה כל הבעיה – שאנחנו צריכים לעשות את זה, אבל לא עושים.
מתוך שיעור על המאמר "סוד העיבור לידה", 25.07.2013
ידיעות קודמות בנושא:
החוליה הקובעת בשרשרת
הסיבה והמסובב מתחלפים במקומות
במיוחד, חסר הבורא!
