קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הבורא מסתובב פעם עם הפנים אלינו ופעם עם האחוריים, כמו אב שכועס על בנו שאינו מתנהג יפה, כלומר, גם הוא מפנה אליו את גבו. "פָּנים", הם השפעה טובה, ו"אחוריים" הם להיפך. אם אתה רוצה להתחבר עם מישהו, עליך כל הזמן לשנות את יחסך כלפיו כדי להתחבר עימו.
אם אתה כל הזמן תפנה אליו בטוב, לא ייווצר שום קשר. לבניית הקשר נחוצים מצבים שכל הזמן מתחלפים, שעל ידם אתם נכללים אחד בתוך השני כמו שקע ותקע, כל בליטה נכנסת לתוך השקע שנמצא מולה, ועל ידי העליות והירידות ביחסים נבנה הקשר.
מפני שכולנו נמצאים ברצון לקבל שמרגיש רק את מה שטוב או מה שרע לו, הוא זקוק לשינוי המצבים. אם המצב קבוע, הוא אינו מורגש, אפילו אם הוא נעים כמו באין סוף. אם עכשיו אנחנו נמצאים בעולם אין סוף וכל הזמן מרגישים רק את הרמה האין סופית, אז אנחנו לא נרגיש שנמצאים בעולם אין סוף. זה בדיוק מה שקורה לנו.
אני אומר לכם, חברים, שאנחנו נמצאים עכשיו בעולם אין סוף ואתם רק צוחקים בתגובה, איזה עולם אין סוף אם אנחנו סובלים כל יום. אבל אנחנו באמת נמצאים בעולם אין סוף, אז מדוע אנחנו לא מרגישים את זה? מפני שההטבה הזאת קבועה בלי להיפסק לעולם, היא אינה משתנה, לכן אנחנו לא מרגישים אותה. כדי שנתחיל להרגיש אותה, מביאים אותנו בהדרגה כדי שנלמד לשנות את היחס שלנו כלפי הבורא. פעם לקבל מעט, פעם לסרב לקבל, פעם להשפיע יותר ופעם פחות. הבורא כבר הכין עבורנו את כל המצבים, כל השינויים, הגדיר את המדרגות כדי שנוכל להתקדם צעד אחר צעד ונתחיל להרגיש את הטעמים על ידי מילוי והתרוקנות בקשר עימו, ביחס כלפיו.
האור פעם מגיע או עוזב אותנו, כלומר, אנחנו מתקרבים אליו או מתרחקים ממנו, אנחנו נעים על פי המדרגות, פעם למעלה ופעם למטה. בזכות החיזור הזה אנחנו מתחילים ללמוד, לבנות קשר עימו, כאילו אורגים מערכת יחסים עם הבורא. החל מעולם אין סוף שבכלל אינו מורגש על ידינו, אנחנו מפתחים בהדרגה יחסים עד השלב האין סופי שמרגישים כל הפרטים בו ושולטים בהם. בתוך האריגה שעשינו על ידי היחס הטוב שלו, אנחנו מגיעים לדבקות מוחלטת.
בינתיים הבורא מסתובב אליי פעם עם פניו ופעם עם האחוריים, כדי שאני אתרשם, אתרגש, אבקש, אצעק, אשמח. כל זה קורה רק כלפיו. כלומר, אני מתעלה מעל הרצון לקבל שלי ומפסיק לבדוק כל רגע מה יותר טוב בשבילי ומה לא. אני מפסיק להסתכל רק בתוך האגו שלי ולשפוט לפי המילוי בתוך הבטן שלי, אלא מתחיל להסתכל על הבורא. האם הוא יותר קרוב או יותר רחוק, מתחיל לפתח חוש חדש. את ההכנה הזאת עושה לנו חכמת הקבלה.
אבל, מכיוון שהבורא נסתר, אפשר לפתח את החושים האלה רק בעזרת הקבוצה. לפתח יחסים עם הבורא דרך הקבוצה, זאת הזדמנות נהדרת שנוצרה עקב שבירת הרצון לקבל. כי בצורה כזאת אני יכול להתקרב לבורא בלי להיות מושפע ממנו, הקבוצה היא המבודד ביני והבורא, אשר בו-זמנית מפריד ומחבר אותנו כמו מתאם. זה עוזר לי להיות עצמאי, ויחד עם זאת, להתקשר עם הבורא.
הסביבה מספקת לי עצמאות שמאפשרת לרכוש את תכונות הבורא, ורק במידה כזאת לעמוד מולו. אני נבלע בתוך הקבוצה ובתוכה אני מגלה את הבורא. אם אני הגעתי למידת התכללות כלשהי, אז בהתאם לתכונות שלי שנקראות "הכלי הרוחני", אתה זכאי להרגיש את הבורא, כלומר את האור. כך אני יכול להישאר עצמאי, כמו אורח שטועם רק כדי לא לאכזב את בעל הבית וגם שומר על כבודו. כלומר, אני יכול להשפיע לבעל הבית בלי ליפול לתוך הרצון לקבל.
מתוך שיעור על פי מאמרו של הרב"ש, 23.12.2013
ידיעות קודמות בנושא:
רק בהתחשב במטרה
כל הזמן בורח, אבל בהביטו לאחור
החכם שלומד תורה לשמה
