קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
באופן לא מודע, אנחנו בינתיים מנוהלים על ידי כוונות על מנת לקבל. אין מה לעשות, כך נולדנו. אבל אם אנחנו מבצעים מעשים נכונים, אפילו עדיין בכוונה לא נכונה, כלומר בצורה גשמית משתדלים להיות ב"עיגול", בחיבור, נמשכים לערבות עד כמה שזה ניתן, בזה אנחנו מתאימים את עצמנו לאור העליון אפילו ללא כוונה בעל מנת להשפיע.
אנחנו לא מתאימים את עצמנו לאור העליון עצמו, אלא להארה שלו מרחוק שנקראת "אור מקיף". ואז "האור המקיף" הזה מתחיל להשפיע עלינו, במידת המאמצים שלנו להגיע לחיבור, ל"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", ל"ואהבת לרעך כמוך", בחיבור, בביטול עצמי. אפילו שהמעשים האלה אינם מלווים בכוונה על מנת להשפיע, אבל הם מקרבים אלינו את המאור המחזיר למוטב, ועל ידו אנחנו לאט לאט רוכשים את הכוונה על מנת להשפיע. באופן כזה הפעולות שלנו הופכות להיות עם כוונות של השפעה ואז אנחנו נכנסים לסולם הרוחני.
לכן כתוב, ש"מצוות לא צריכות כוונה", שאפילו מעשים ללא כוונות נכונות מסוגלים להתחיל לתקן ולהביא אותנו לדרגה הרוחנית הראשונה, לדרגת "נפש דקדושה". ממנה מתחילה הדרך הרוחנית. ואחר כך המעשים שלנו הופכים להיות יותר מכוונים, עם כוונות "לשמה", למען הבורא, בצורה יותר הכרתית. בכל שלב ושלב אנחנו עושים תרי"ג (613) תיקונים: תרי"ג תיקונים בנפש, תרי"ג תיקונים ברוח, תרי"ג תיקונים בנשמה, תרי"ג תיקונים בחיה ותרי"ג תיקונים ביחידה, ולאחר מכן זוכים לאור הגדול, לאור אין סוף.
שאלה: אז למה נאמר, ש"מצווה ללא כוונה, כגוף ללא נשמה"?
תשובתי: מדובר על המצוות ממש. אבל מה שאנחנו עושים עכשיו, זה עדיין לא מצווה. כתוב כך, ש"אדם זוכה למטרת הבריאה על ידי קיום תורה ומצוות". תורה, זה נקרא המאור המחזיר למוטב, שמגיע ומתקן את הרצון שלנו עם הכוונה על מנת להשפיע. התיקון הזה נקרא "מצווה".
כלומר האור העליון עושה את המצווה, בכך שמתקן את הרצון. אבל, האדם הוא זה שמושך את האור העליון. האדם הזה שמושך את האור העליון, עדיין לא נמצא בכוונה נכונה, הוא רק עושה את כל הפעולות כדי להזמין את המאור המחזיר למוטב. וכשהאור מגיע, הוא כבר עושה את התיקונים, שנקראים "מצוות".
לכן, התפקיד שלנו הוא כל הזמן רק להביא את עצמנו למצב, או לייצב מצב, שהוא הקרוב ביותר ל"אור מקיף", למאור המחזיר למוטב.
ידיעות קודמות בנושא:
אל תזלזלו במנהגים
עצה, שבה מסתתר האור
תואר כמקדמה
