קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כנס חרקוב. שיעור מס' 1.
שאלה: אתה אמרת, שאנחנו צריכים לשחק בצורה פעילה אחד כלפי השני, בכך שנמצאים במדרגה הבאה כדי שהאחרים יקנאו ויתקדמו. במה זה צריך להתבטא? האם צריך פשוט להיות טוב, ותרן, לחייך, וזה יעורר איך שהוא וימשוך את החברים? או שצריך להיות נוקשה ביחס למטרה? איך אני צריך להביע את זה, כדי להזמין קינאה מקסימלית?
תשובתי: אנחנו נמצאים בעולם אין סוף, בקשר מלא בינינו. הבעיה היא רק שאיננו מרגישים אותו. אנחנו כמו חתולים עיוורים. אנחנו חייבים להתחיל להרגיש על ידי התכונות שלנו, היכן אנחנו באמת נמצאים.
לכן, 125 המדרגות הרוחניות נקראות מדרגות הגילוי, הגילוי במה אתה קיים. אולם אינך מפותח מספיק, אינך מרגיש את זה. עכשיו כאן, כאילו באותו הנפח (אף על פי שלמעשה לא בנפח הזה, אלא במימדים אחרים), נמצאים עוד המון תופעות למיניהן, המון אובייקטים, קשרים, פעולות. אנחנו לא מרגישים את כל זה, זה נמצא מחוץ לחושים שלנו.
אנשים אחדים, מרגישים את זה במקצת. למעשה זה באמת כך. הבדואים שחיים בישראל, מרגישים את מה שמתרחש 100 קילומטר מהם לפי כל מיני תופעות בטבע. אבל כל זה ברמה של העולם שלנו. מדיומים כדוגמת ווֹלף מֵסִינְג מרגישים קצת גבוה יותר, באופן טבעי, מחוץ לזמן, מפני שהמדרגה הבאה מעלה את האדם מעל לזמן וכולי.
כלומר, אנחנו משחקים את המדרגה הבאה, בכך שרוצים באופן כזה להזמין על עצמנו את כוחות הטבע, כדי שהם ימשכו אותנו אליה. אותו הדבר אנחנו עושים גם בחיים שלנו, אנשים משחקים: אני רוצה להידמות למישהו, למשל למדענים, למוזיקאים, אני משחק בזה, עושה תרגילים ובאופן כזה מתקרב אליהם.
מדוע התרגילים מושכים אותי לכך? – מפני שאני מזמין את אותו האור העליון, רק בדרגה האגואיסטית שלנו. זהו חוק פיזי, אם אני משתוקק למשהו, אז כוחות ההשתוקקות האלה מממשים הכול. לכן אנחנו צריכים לקבל השראה, לשחק.
אבל העיקר, אנחנו צריכים בתוכנו לרצות את זה, מפני שמלכתחילה אנחנו מקושרים בינינו, ואם אני רוצה משהו, אז הרצונות שלנו שמרוכזים יחד ומכוונים למצב אחד, יביאו אותנו לזה.
לכן, ישנם אנשים שקופצים לפני כולם עם אקורדיון ונותנים התפעלות לאחרים, וישנם כאלה, שעומדים בצנעה ואפילו לא מעזים לעמוד במעגל משותף ולשיר יחד עם כולם, ישנם אנשים שונים, זה לא משנה. אנחנו מדברים על המתח הפנימי למטרה, הוא הכי חשוב. בחיצוניות אנחנו גם כן צריכים להראות למען החברים שלנו, כדי להתפעל יחד. אבל העיקר, זו ההשתוקקות הפנימית.
מתוך שיעור מס' 1 בכנס חרקוב, 17.08.2012
