העיקר זה לזרז את הזמן

אנחנו צריכים לבנות מערכות שכל הזמן מעוררות את הקבוצה. אם נאמר, שההבדל בין אדם שמתקדם בקצב משלו, לאדם שמתקדם כמו בהמה שמעוררים אותה מבחוץ, הוא בזה שהאדם מזרז את קצב ההתקדמות שלו, כמה פולסים בכל רגע הוא מעבד, עד כמה מתקדם, כמה צעדים בדקה הוא עושה, אז עלינו מוטל רק לעורר את עצמנו בכל צורה אפשרית.

כמו שאומר הרב"ש, אם יצעקו לך עכשיו שהבית נשרף, אז אתה לא תשב, ותהנהן בראש בעייפות, לא תישאר לנמנם עוד כמה דקות. אתה תקפוץ ותרוץ כדי להינצל.

ודאי, המצב הזה אינו נראה לנו מציאותי. למה? מפני שזה תלוי בסביבה. אם הסביבה רגועה, ואפילו שאני רוצה להתעורר, אני מגיע לכאן ונרדם. מה לעשות… אני לא יכול להתנגד לאווירה הזאת.

לכן הכול תלוי בסביבה, איך שהאדם יתעורר. אם הוא לא יתעורר, אז הוא יתקדם בדרך רגילה, "בעיתו". כל התיקון שלנו זה זירוז הזמן. המצבים עבור כל אחד הוגדרו ולא יהיו בהם שום שינויים. השינוי מתרחש בזכות ההכנה של האדם. כל מצב, זה גילוי של "רשימו". אם ה"רשימו" מתגלה ואני רוצה לממש אותו, לעלות, להפוך אותו למדרגה, אז אני חייב להיות מוכן לזה. אבל אם אני לא מוכן, אז מגיע "רשימו" ורק מוריד אותי, מרחיק. אז בפעם הבאה אני אצטרך לעשות שני צעדים, בפעם הבאה שלושה צעדים, וכך כל פעם אני מוצא את עצמי בריחוק ופיגור גדולים יותר.

זה נוגע לכל העולם, כי הרי עם בני האדם האחרים אין שום חשבון. אם הם לא קיבלו התעוררות לרוחניות, את ה"נקודה שבלב", את היכולת לזרז את ההתפתחות שלהם, אז במה הם יגיבו, בשביל מה לעורר אותם?.. לכן עליהם משפיעה ההארה הכללית, המשבר שמופיע, כל מיני בעיות וצרות, בכל אומה, בכל חלק של האנושות, כמו כן בכל אדם, בחיים הפרטיים שלו. אבל זו לא נקראת "השגחה פרטית". השגחה פרטית זה כאשר קיים יחס בין האדם לבורא.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 12.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
לזרז את הזמן
כיצד למדוד את התאוצה ברוחניות
הפסיפס שמוביל לשלמות