קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: היום האנשים במדינה מסכימים עם רעיון הערבות ההדדית. אנחנו כביכול משכנעים את המשוכנעים. אילו צעדים ממשיים אנחנו יכולים להציע להם?
תשובתי: קודם כל, צריך לקבל אותם לרשת ההפצה. המסר עובר בצורה של "מפה לאוזן" בצורה טובה עוד יותר מאשר באינטרנט. חוץ מזה, צריך ליצור כל מיני משחקים ויצירות וירטואליות שהאדם מתרשם מהן, כמו סרטים, קליפים ועוד. ולאחר מכן, להזמין את האנשים לכנסים ופסטיבלים, לערב אחד או לכמה ימים.
באשר לאינטרנט, יש בו ים של הזדמנויות: משחקים (שאותם המבוגרים אוהבים לא פחות מהילדים), קטעי תיאטרון, דוגמאות… כל התרבות חייבת לעבור לפסים האלה. במיוחד התיאטרון, שבו ניתן לביים סצנות שממחישות בבירור את המסרים שלנו ונותנות דוגמאות נכונות.
אם האדם מסוגל, הוא צריך לקבל הסבר יותר עמוק, ואם הוא לא מסוגל, אנחנו מביאים לו הסבר פשוט. לדוגמא, אני רואה סרט ובשבילי זה רק סרט, ואחר כך בא היסטוריון ומספר לי: "אתה יודע למה זה כך? כי בתקופה הזאת והזאת היה כך וכך". ואחריו בא פסיכולוג ואומר לי: "אתה יודע, לאדם ההוא יש אופי כזה וכזה", וכן הלאה.
האדם מתחנך על ידי הסביבה, שמשפיעה בצורות שונות על החושים שלנו. הקולנוע, התיאטרון, הטקסטים – אלו צורות של קליטה לא אקטיבית. ואילו המשחקים הם כבר צורת קליטה אקטיבית. היום כולם משחקים עם כל מיני ג'ויסטיקים, גאדג'טים, קונסולות ומסכי מגע, והמשחקים הופכים להיות מאוד אינטראקטיביים.
בקרוב מאוד העולם יתדרדר לאבטלה, ואז יהיו המון הזדמנויות לעבוד עם הקהל. זאת תהיה ממש תעשייה שלמה, שתכלול ערבי תרבות, שירה, הפעלות ועוד. האווירה הכללית תהיה כזאת.
היום אין לאדם זמן לנשום, ולכן אנחנו פועלים בעיקר דרך האינטרנט. אבל בעוד חצי שנה או שנה יתגלו המון מובטלים ויתחילו כל מיני בעיות, מהומות, הפרות סדר, עד שיגלו שאין ברירה, שזאת המגמה בכל העולם, וצריכים לצאת מהפרדיגמה הקודמת. את העבודה ההכרחית יחלקו בין בני האדם, כך שכל אחד יצטרך לעבוד 3-4 שעות ולא יותר. וכל שאר הזמן יוקדש ללימוד, על מנת לדעת איך להתחבר עם הטבע.
חלק מהזמן שלנו יוקדש לעבודה הגשמית, והחלק האחר יוקדש לעבודה הרוחנית, לתיקון. זאת תהיה עבודה לכל דבר, ולא איזשהו תחביב או בילוי. כל אחד ילמד, יעבור מבחנים, יעלה מכיתה לכיתה. הרי זוהי תוכנית הבריאה. איך אפשר לא לבצע אותה?
מכיוון שאנחנו תלויים זה בזה, אני לא אוכל להרשות לעצמי שאתה תישאר בצד. כל אחד יעסוק במשך 4-5 שעות ביום בדבר העיקרי בחייו, והשעות האלה ייתנו לו הארה לכל שאר שעות היממה. חוץ מזה, בחזרה הביתה, האדם ייחשף לאותם המסרים בטלוויזיה וברדיו, באינטרנט ובעיתונים. בכל מקום ידברו רק על התיקון.
הרי אין לנו מה לעשות חוץ מזה. ניצבת בפנינו האפשרות לעלות לאין סוף, להגיע למילויים האינסופיים שכל כך רצינו. דווקא עכשיו נוצרה הזדמנות כזאת. משך אלפי שנים חיינו בטעות גדולה, ועכשיו אנחנו מגלים פתאום שיש לנו את הצינור האמיתי שיכול באמת למלא אותנו. צריך רק לפתוח אותו.
לא במקרה הטבע משחרר אותנו עכשיו מכל הדברים שאינם הכרחיים. הוא רוצה שנבין שצריך להפסיק כמה שיותר מהר את כל מה שעשינו עד עכשיו, אחרת נרוקן את כדור הארץ ונחסל את האקולוגיה. אנחנו חייבים לעבור מהר מאוד לתיקון.
ובזכות התיקון שנתחיל לעשות בחברה האנושית, נתקן גם את הטבע הדומם, הצומח והחי. הדגים יחזרו לים, ויחזרו גם האלמוגים, העצים, הדובים וכל הזנים שכבר נכחדו. הכול יתחיל פתאום לפרוח, והיערות יצמחו מחדש תוך מספר שבועות או חודשים.
אנחנו נעורר את הטבע בדרגת המדבר, והיא תשפיע על דרגות הדומם, הצומח והחי, כך שהאור יישפך אליהן, ופתאום הכול יתחיל להסתדר, תוך כמה שבועות. אפילו הפלסטיק שמזהם את האוקיינוסים ייעלם. הרי אנחנו נביא לעולם אנרגיה חדשה, שתתקן את כל הנזק שהאדם גרם בטבע, בדומה לצורה שבה האדם מתקן את הפגמים של עצמו. הכול תלוי בתוספת מנת האור שתגיע לעולם.
כל זה יקרה כתוצאה מהעבודה שלנו ב"שעות הפנאי". אלה שעות שבהן כל אחד יצטרך ללמוד, להשתתף במערכת התיקון, להציב את עצמו תחת השפעת הסביבה ולהיות איתה בחיבור אינטגרלי. העיקר – לשנות את הגישה, את החשיבה, להעביר את הדגש למה שתורם להתפתחות שלנו, ולבחור לעסוק בפעילות שתאפשר לנו להשפיע יותר, לקבל יותר השפעה חיובית, להיות מחוברים יותר, ומכך להרגיש מילוי. לא תהיה דרך אחרת.
מתוך שיעור על מאמר שבעל הסולם פרסם בעיתון "האומה", 26.09.2011
ידיעות קודמות בנושא:
אין מה לדרוש, חוץ מהחיבור בינינו
לכולם תהיה עבודה
הצריכה היא לא העניין
