דף הבית / חכמת הקבלה / גלגול נשמות / הנשמה, בין האור ובין החושך

הנשמה, בין האור ובין החושך

מיכאל לייטמן

זוהר: פרשת בהר, סעיף ס"ו: להורות שיש באדם ב' יצירות, יצירה לטוב ויצירה לרע, ובתורה הוא מפריד אותם, והקב"ה מנחיל לו נשמה ממנו, שיהיה שולט על שניהם, האחד שהוא טוב ואור, עולם הבא, והאחד שהוא רע וחושך, עולם הזה. כמ"ש, ויפח באפיו נשמת חיים (הנשמה).

כל המציאות שלנו נובעת מתוך החלוקה בין האור לבין החושך, כשאנחנו באמת יכולים להתחיל  "לסנן" את התכונות השייכות לעולם הזה ולעולם הבא. בעזרת הבירורים, בכך שמבדילים בין תכונות ההשפעה ותכונות הקבלה, אנחנו מתחילים לבנות את עצמנו. כל מה שאנחנו לומדים בעולם הזה הוא על הקיום הבהמי, כלומר על הטבע שלנו.

למה זה נקרא בהמי? – מאחר והבהמה אינה גודלת ואינה מתפתחת, אלא כל הזמן נשארת באותה הרמה של הרגשות שלה. לכן, כל עוד האדם הוא אינו מתחיל להשתמש באור, בכדי לבנות את עצמו, להבדיל בין תכונות ההשפעה והקבלה שלו, וכל הזמן אוסף את תכונות ההשפעה, רוצה להיות איתן יחד ומהן לבנות את עצמו, הוא קיים רק בעולם הזה.

באותה המידה שמטיפת הזרע ברחם של האימא מתחיל להתהוות הגוף של העובר, כך גם האדם צריך להשתדל בעזרת הסביבה, הלימוד, הכוונות והפעולות השונות, כל פעם יותר ויותר להוסיף לעצמו ולאגור את תכונות ההשפעה. כך נוצר בו הגוף הרוחני.

כל פעם הוא מגלה עוד חלק אחד בהשפעה, ורוצה לאוספם יחד, זה נקרא הגלגול הבא שלו. הרי כל פעם הוא רואה את החיים החדשים שלו, אפשרות חדשה בשביל להוסיף שוב ושוב לעצמו את תכונות האדם – בדומה לבורא, להשפעה ("אדם" מהמילה "אֵדָמֵה" לבורא).

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 26.04.2010

רשומות קודמות בנושא:
נעשה אדם בצלמינו
קו דק של אור בחלל הריק
החיים הם דבקות בבורא

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest