דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הנקודה שבה נוגעים הלבבות

הנקודה שבה נוגעים הלבבות

נדרש הרבה מאוד זמן כדי שהאדם, כנגד כל הרצונות והדחיות שלו, ישכנע את עצמו בצורך לבנות יחסים עם החברים. יעבור זמן רב עד שהוא יברר את כל זה וישיג שכנוע פנימי, לאחר הרבה עליות וירידות.

לאט לאט, מניסיון של כל המצבים והפעולות שהוא עבר, על ידי זה שבודק את עצמו, הוא מתחיל להבין מה טוב עבורו ומה רע. מקודם הוא חשב שטוב, זה כאשר אתה מקבל הרגשות חדשות, מבין ומרגיש יותר, מחשיב את עצמך למכובד וחזק. אבל עכשיו הוא לאט לאט מתחיל להבין שכל ההרגשות הנעימות האלה בכלל לא מסמנות התקדמות רוחנית. להיפך, הן מסמלות שהוא שוקע יותר ויותר עמוק לתוך האגו שלו, הרצון לקבל, חומר הבריאה.

תחילה הוא חושב, שההתקדמות תלויה בלימוד התיאוריה, ידיעת החומר. הוא חורש את הספרים, בזה שמשתוקק להבין אותם, ומניח שבדרך כזאת הוא יוכל להתקרב למטרה. אחר כך הוא הולך להפיץ את הידע הזה, ובכך מקווה לקבל שכר עבור היגיעה שלו. הוא מנסה לפרוץ בכל מיני כיוונים על ידי זה שמסתובב סביב הנקודה העיקרית, "ואהבת לרעך כמוך".

הוא מגיע אליה רק לאחר שלא נשארת לו ברירה אחרת, מייאוש גמור מלהשיג משהו בכוחות עצמו. ועל ידי המאור שמאיר לו מכל הפעולות האלה, הוא מתחיל להבין ולהרגיש, שככל הנראה, הכניסה לעולם הרוחני נפתחת דווקא במקום שהלב שלו מתחבר עם ליבו של החבר.

דרך נקודת המגע הזאת, היכן שהלבבות באים במגע, אני יוצא מתוך הלב שלי וחודר לליבו של הזולת, כדי ששם בתוך ליבו של הזולת יתגלה מה שייקרא העולם הרוחני שלי. וכך עושה כל אחד מאיתנו כלפי החברים.

נדרש זמן רב כדי לבצע את העבודה הזאת, כי היא צריכה להיות בלב ולא במוח. המוח הופך רק לכלי עזר חיצוני. כך האדם מתקדם בכיוון הנכון, ומגלה את המצב הכי רחוק ושנוא עליו מכל המצבים שקיימים בעולם הזה.

מקודם הוא אפילו לא יכול היה לתאר לעצמו שזו היא מטרת החיים. אבל דווקא לזה הוא צריך להגיע, כדי שמטרת החיים שלו תהיה חיבור הלבבות של כל באי העולם הזה, ללב אחד.

אנחנו צריכים להיות סבלניים גם כלפי עצמנו וגם כלפי החברים, שעוברים כל מיני מצבים קיצוניים. לכל אחד נדרש זמן משלו וצורות התפתחות משלו, עד שהוא בסופו של דבר מגלה, שאין לנו עבודה אחרת חוץ מאהבת חברים.

ככל שדווקא לא ממהרים בזה, יותר מצליחים. אנשים שמייד חושבים שיכולים להיכנס לעבודה הזאת, אז בדרך כלל קורה להם משהו, הם "נשרפים" מהר. ההכרה הזאת דורשת תקופת הסתגלות, ל"התייבשות" מכל העבודות האחרות, כדי שהאדם מניסיונו, וכתוצאה מהמאמצים שהשקיע, יגיע לאכזבה. ואז הוא יבין וירגיש, בעזרת המאור המחזיר למוטב, ששום דבר לא יעזור לו, חוץ מחיבור. וכאן כבר מתחילה העבודה שלו במקום הנכון.

מאחר ואנחנו מקושרים ברשת כללית אחת עם כל באי העולם, אז אנחנו מעבירים לכולם את ההרגשה וההבנה הזאת. כך העולם מתחיל לדבר על הנחיצות ליתר קשר בין בני האדם, שיכול להציל את האנושות. במידת העבודה שלנו עלינו, כל המאמצים, האור שנמשך על ידינו לפי חוק השתוות הצורה, נשפך גם כן לכלים החיצוניים, לכל האנושות וכך הידע הזה מגיע לכולם.

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 11.10.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אהבת חברים – אישור כניסה לעולם אין סוף
הבורא כבר עשה חצי מהעבודה
השדה שמוליד חיים

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest