הניגודיות בין השחור והלבן

שאלה: מדוע נאמר, שאסור לבלוע את המרור מבלי ללעוס?

תשובתי: אנחנו מעבדים, לוקחים בחשבון את התכונות, המחשבות, הפעולות, שמראים לנו את הצורה לא נכונה, מבלי לזלזל בהם, ויחד איתם בונים את ה"פרצוף" שלנו. הצורה שמתוכה אנחנו מגלים את הבורא גם מורכבת מאור וחושך.

כלי הקליטה שלנו אינם יכולים לתפוס בצורה אחרת, כי אנחנו נבראים שנבראנו מרצון לקבל, מהחושך. לכן דרושים לנו גם חושך וגם אור. בזה שלועסים ובולעים מרור, אנחנו בונים את הניגודיות הזאת שנותנת לנו תפיסה של כל ההבחנים של האור.

באור עצמו אין שום צורות. לכן אי אפשר להרגיש שום דבר ללא אבחנות שנאספו על ידינו. מגיעה איזו שהיא הרגשה חדשה ואנחנו פתאום מתחילים יותר להבין ולהרגיש, לראות דרך המציאות שהופכת לשקופה. זה מפני שעד אז אנחנו הרגשנו קשיים, חוסר יכולת להתחבר, להבין, להרגיש, התבלבלנו. רק בצורה כזאת מתרחש הגילוי: אנחנו תופסים את הניגודיות בין השחור והלבן.

אנחנו מתחילים לתפוס את האור השחור בשווה ללבן, בכך שמבינים שבלעדיו לא יכולים להתקיים. הרצון לקבל רוכש חשיבות זהה כמו האור.

מתוך שיעור על המאמר של הרב"ש, 16.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
חושך שצויר על ידי האור
סולם למעלה בצבעים שחור לבן
אין טעויות, ישנם גילויים!