קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שולחן עגול: דעת יחידה
שאלה: בזמן עריכת שולחנות עגולים לא צריכים להיות ויכוחים והעברת ביקורת. אפשר לבקר את הרעיון עצמו, אבל לא זה את זה. האם הביקורת צריכה להיות בונה?
תשובתי: לא מתווכחים ולא מעבירים ביקורת, אבל מותר לברר את נקודת מבטו של משתתף, ואפילו בצורה קפדנית: למה הוא סבור כך ולא אחרת.
שאלה: מה לעשות אם לאחר בירורים כאלה מתגבשות שתיים או שלוש דעות?
תשובתי: אפשר להמשיך לברר עד שימצא משהו משותף, או שאפשר להגיע לכמה מסקנות, אבל הן צריכות להביע דעה משותפת של כולם שהביאה לשתיים או לשלוש החלטות. במקרה אחד כך, במקרה שני אחרת וכן הלאה.
שאלה: אם אנחנו מחליטים סביב השולחן העגול היכן להעביר אירוע מסוים, למשל פיקניק, אז אין משמעות מיוחדת לכך שמגיעים לשתיים, שלוש דעות. אבל אם פותרים בעיות ברמה מדינית, האם צריכים להגיע לדעה אחת, לפתרון אחד?
תשובתי: שולחן עגול חייב להסתיים בהחלטה ברורה.
שאלה: מי אומר את המילה האחרונה, המנהל, הנשיא, האחראי על המעגל?
תשובתי: אף אחד. שולחן עגול אינו יכול להסתיים בדעה אחת של מישהו, מפני שאז זה לא מעגל.
שאלה: נניח שאנחנו מחליטים אם להנהיג סגר במדינה או לא, ומגיעים לשתי דעות. מה הלאה?
תשובתי: בזה מסתיים השולחן העגול וההחלטה כבר מתקבלת מחוץ לשולחן העגול. איך עוד יכול להיות? אי אפשר לכופף את השולחן העגול לקו ישר!
שאלה: כלומר, אם אתה נניח שר הבריאות ואני שר האוצר, ולא הגענו להחלטה משותפת, אז אנחנו הולכים לנשיא והוא מחליט סופית?
תשובתי: כן. בזה הסתיימה הדמוקרטיה. הנשיא כבר מחליט מה לעשות.
מתוך תוכנית טלוויזיה "מיומנויות ניהול", 09.07.2020
