קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אנחנו יודעים שלקבל תענוג מהבורא אפשר רק במידת חשיבותו כלפינו. מסתבר, שגם אם ניצב לפניי קיר, הכול תלוי במידת חשיבותו?
תשובתי: גם רב"ש גם ובעל הסולם מביאים דוגמה של כלה, שמספיקה לה ההסכמה מצידו של מי שחשוב לה. על ידי זה הוא כאילו "קונה" אותה.
אבל הוא לא שילם שום דבר, לא נתן לה כלום. אז מדוע היא מסתפקת בזה? – מפני שהוא חשוב בעיניה.
מה הרצון שלנו מקבל מהבורא? – שום דבר. אבל הוא גדול, ואנחנו מוכנים "לחתונה", מוכנים "להידבק" בו בלב ובנפש, בדבקות הסופית, המוחלטת.
הבורא "קונה" אותך רק בעזרת חשיבותו. רק אותה אתה רוכש בדרך התפתחותך, ודווקא זה ממלא אותך.
כאן מתעוררת השאלה. הרצון שלנו שגדל בעזרת האור, קיבל לתוכו את כל ההשפעה מהבורא. ממה הוא רוצה להנות? – בעצם, הוא רוצה להנות מהגדלות, ולא משום דבר אחר. אנחנו לא מסוגלים להנות מהתענוג עצמו, דבר כזה קורה רק בעולמנו עם תענוגים מדומים, שמגיעים מהבורא לנקודת "יש מאין". רק תענוגים של העולם הזה זמינים עבורה, על מנת לשמור על קיומה, עד שתתחיל להבין את גדלותו של הבורא. כל המדרגות הרוחניות הן הכרת גדלותו, שבעזרתו אתה נהנה אם אתה רוצה להשפיע לו.
מצד שני, היצר הרע, פרעה – אלה הם הניסיונות להנות ישירות, אבל שוב, רק מגדלותו של הבורא. דווקא זה נקרא "תענוג רוחני".
נראה לנו שהגדלות נחוצה רק כדי להכניע את האגו שלנו, ואחר כך אנחנו נהנה על מנת להשפיע. אבל לא, כל עבודתנו היא לגדל את הבורא בעינינו. על ידי כך אנחנו מפתחים בתוכנו רצונות חדשים, מעבירים את הדגש מקבלת תענוגים אגואיסטיים ישירים לתענוג מגדלותו – וכך לפחות מגיעים ל"קליפות", וגם זה בכלל לא פשוט.
גדלות הבורא כובשת אותנו, ומאוד לא פשוט להשתחרר מזה. הרי הבריאה כולה, היא המהות של שלבי הסולם. כשמישהו ממדרגה גבוהה יותר מקרין עליי מעט מגדלותו, אני נכנע, "התמכרתי לשורש". מעכשיו הוא בשבילי "הבוס", "המלך".
אבל אני רוצה לפעול אחרת – מתוך הכרה, הבנה. אני רוצה להתנגד ליתרונו של העליון, אני לא רוצה להיות מכור לחשיבותו ולכוחו.
כלומר, כבר לא מדובר על כך שאני מקבל ממנו, אלא אנחנו נאבקים על דרגת החשיבות. אני לא רוצה סתם לעבוד לטובת העליון בגלל שהוא גדול. מפני שעל ידי כך אני פשוט מבטל את עצמי בצורה טבעית.
שאלה: זאת אומרת, כל ספרי המקובלים וכל אלפי שנות ההתפתחות היו מוקדשים רק לדבר אחד, להכרת החשיבות הבלתי תלויה?
תשובתי: נכון, ולא במקרה העולם המודרני מבולבל עד כדי כך, שאף אחד אינו מבין את המתרחש. הרי למעשה, הכול מסתובב רק סביב נקודת דבקות אחת.
שאלה: ובכל זאת, בעולם הזה אין לי שום דבר חשוב כל כך. אני לא מנסה לגדל חשיבות של משהו בעיניי בצורה מלאכותית. האם כל העולמות וכל המדרגות נועדו רק לזה?
תשובתי: הם נבראו כתוצאה מכך שהאור מילא את הרצון והקנה לו צורות שונות. אז במה הבורא ממלא אותנו? איזה תענוג יש לו מזה שהוא ברא את הנברא שרוצה דווקא את זה?
אגיד לך יותר מזה, האם יש לבורא משהו חוץ מכוח ההשפעה? לא. הוא ברא בתוך הנברא מנגנוני תפיסה ומדרגות דווקא לכוח ההשפעה הזה. ואנחנו מתפתחים רק כלפי החשיבות הזאת.
אז היכן התענוגים שהוא הכין עבורי? היכן הכיבוד של בעל הבית מתוך הדוגמה המפורסמת?
אין אפילו גרם אחד של תענוג בצורה שאתה מתאר לעצמך. אין שום כיבוד. אף על פי שזה נראה לך, זהו רק דמיון. בעולמנו אתה מסתפק בתענוג שקרי – בולע מעדנים, אך לא מתמלא. אז תתפטר מהאשליות שלך ותתחיל להבחין בין מדרגות גדלותו של הנותן. דווקא אז תתחיל לעשות חשבונות בגבולות תפיסתך.
עכשיו אולי אנחנו נבין מה קרה ב"צמצום א'". "מלכות" התחילה לעשות "צמצום" כשגילתה שהיא מקבלת ביחס לנותן. היא גילתה את הפער בין המקבל לנותן, ולא בין הרעב לכיבוד הטעים. דווקא גדלותו של הנותן מוציאה אותי מתוך עצמי. אני לא עושה חשבון של "התענוג" הזה, אלא של התענוג מהנותן. כשמתגלה ההשפעה מצידו והקבלה מצידי, אני חדור בושה, אבל לא בגלל הכיבוד שממנו אני נהנה, אלא בושה מגדלותו לעומת שפלותי…
מתוך שיעור על פי "הקדמה לספר הזוהר", 17.07.2012
ידיעות קודמות בנושא:
נוסחת החשיבות
לגלות את טובו של הבורא, ולא את המתנות שלו
עבור מה להעריך את העליון?
