המשקר לעצמו

laitman_2010-05_ny_930cb3b636_b-70.jpg

תפיסת המציאות שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה סובייקטיבית מאוד: המציאות נתפסת רק ביחס אלינו, ביחס לחושים שלנו. מחוץ לחושים שלנו אין שום מציאות. אנחנו תופסים אותה כתמונה על מסך הנמצא בחלק "האחורי" של המוח, כאילו היא קיימת מחוץ לנו. כפי שמסביר לנו ספר הזוהר, אני רואה חלקים של רצון שלי, את מידת השוני שלהם מהאור, עד כמה הרצון לקבל שלי שונה מתכונת ההשפעה של האור.

הרצון המשותף שלנו, הנברא היחיד, בהתחלה היה במצב של "אין סוף", ירד מהתכונה הזו של "אין סוף" לתכונת "העולם הזה", תוך כדי שהוא עבר "שבירה", שינוי מתכונת ההשפעה לקבלה.

על ידי השבירה הזאת, הנשמה הגדולה התחלקה ל-600,000 נשמות פרטיות, ואחר כך לעוד הרבה חלקים שמגיעים ל"עולם שלנו", לתכונה האגואיסטית. לכן נדמה לנו שאנחנו רבים, אך למעשה כל אחד מאיתנו רואה רק את החלקים של הנשמה שלו.

אנחנו לומדים שיש עשר ספירות בנשמה. הן מתחלקות לג"ע ואח"פ. החלק של ג"ע כולל את הספירות הבאות: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת – רצונות דלהשפיע. החלק של אח"פ כולל את נצח, הוד, יסוד, מלכות – רצונות דלקבל.

כלומר, אני תופס את המציאות על ידי עשרת הרצונות הללו, הכלים. מה שאני תופס בתוך ג"ע – זה אני. ומה שאני תופס בתוך אח"פ – זה העולם שנדמה לי שהוא חיצון. בעצם, בתוכי התרחש הקרע בין הכלים של ג"ע ואח"פ. כך הרצונות הגדולים שלי, שאמורים להביא לי את התענוג הגדול ביותר, אני מרגיש כזרים, כלומר, כמו שאני מרגיש אתכם. כולכם הרצונות של האח"פ שלי. כל מה שקשור אליי ואת עצמי אני מרגיש בג"ע של הנשמה שלי. באגואיזם שלי אני תמיד דואג דווקא לחלק הזה, כל החשבונות שלי מכוונים לתועלת עצמי. את החלק הקשור לאח"פ אני מרגיש כזר לחלוטין, יתרה מזו, אני מוכן לבצע בו כל דבר רק שאקבל תמורה לעצמי.

יוצא, שכל הזמן אני מנסה לרמות את עצמי, משקר לעצמי, גונב מעצמי, אך אינני יודע ואינני מרגיש זאת. כשהאדם מתחיל לגלות זאת הוא מגיע לייאוש גדול. לכן חכמת הקבלה מתבססת בראש ובראשונה על הצורך בחיבור בינינו, אך זה לא צריך להתרחש ברמה הגשמית (ביני וביניכם).

החכמה מכוונת לחיבור ולתיקון של הנשמה, כלומר עליי לחבר את שני החלקים הללו יחד בתפיסה שלי. כך, מה שאני רואה בחוץ ומה שאני מרגיש בפנים – שני החלקים הללו צריכים להפוך לאחד. אז באמת יתגלה שמלבד האדם שום דבר לא קיים, כל מה שאני רואה בחוץ ובפנים זה "האני" שלי, הרצון שלי.

מתוך שיעור מס' 2 בכנס "קבלה לעם" העולמי, 09.11.2010

פוסטים קודמים בנושא:
רוצה להיות מעבר למחסום!
כף המאזניים: שׂכר ועונש
סוף הסרט בתוך האולם החשוך

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest