הקדמת ספר הזוהר, מאמר "מי ברא אלה", סעיף ח': "ויש אחר למטה, ונקרא מ"ה. מה בין זה לזה? הראשון הסתום, שנקרא מ"י, נוהגת בו שאלה. כיוון ששאל האדם וחקר, להסתכל ולדעת ממדרגה למדרגה עד סוף כל המדרגות, המלכות, אחר שהגיע שמה, הוא מ"ה. שפירושו, מה ידעת, מה הסתכלת, מה חקרת, הלא הכל סתום כבתחילה".
זו דוגמה כיצד העליון מעורר שאלות בתחתון בכך שמתלבש בו. שָם, איפה שלא מופיעה שאלה, אינך מלובש על העליון ולכן אין לך שאלות. כי הרי זה ג"ר דבינה, איפה שהכול "חפץ חסד" (שאינו רוצה שום דבר לעצמו). ל"חפץ חסד" אין שאלה, ישנה רק נאמנות וזה הכול.
ולמטה מהדרגה הזאת, בז"ת דבינה, כבר מופיעות השאלות: למה, בשביל מה, מה שווה ומה לא, כל השאלות שיכולות להתעורר בתחתון כדי לענות עליהן. ולכן זה נקרא "קצה השמיים", לשָם ניתן לעלות, לגלות. זהו ישסו"ת, הבית העליון שלנו.