קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
המלצה איך לעבוד בזמן קריאת ספר הזוהר:
אני מתחיל לקרוא יחד עם כולם את ספר הזוהר, לשמוע. אבל בהתחלה אני לא שומע את הקריין, לא רוצה לשמוע ולא רוצה לחשוב על הטקסט. אני חושב רק על הדבקות בקבוצה ודבקות בבורא, ורוצה שהאור העליון יחזיק אותי וכל הזמן יגביר יותר ויותר את מצב הדבקות שלי.
במידה שאני מצליח להימצא במצב הזה כמה דקות, אז אני מרשה לעצמי להתחיל לשמוע. אני כל הזמן קופץ, כמו מצוף על המים, כל הזמן בודק את עצמי: לשמוע יותר או פחות, לראות את האותיות או לא? אבל העיקר, זה כל הזמן "לצוף", להיות בדבקות.
במידה שאני יכול להוסיף לכאן את ההתרשמויות שלי מהטקסט (נניח שהוא נגע בי, מפני שכבר עברתי איזה שהם מצבים דומים), אז אני מרשה לעצמי לצרף את הטקסט לדבקות. ואם לא, אז אפילו שאני בכלל לא אשמע אותו, העיקר, שהמחשבות שלי כל הזמן תישארנה בצורה נכונה.
כלומר, קודם כל אנחנו כולנו רוצים להישאר בדבקות עם הכוח העליון, בערבות הדדית, בחיבור, והבורא מחזק ומדביק אותנו. ועד כמה שאפשר, אנחנו מצרפים לזה את מה שמתאר הספר. הזוהר מספר על כל מיני שינויים, כל מיני מסלולים, דרכים, שבילים: נימים, תאים, איברים של כל המערכת האחידה הזאת, מסביר איך שהיא עובדת, כיצד היא פועלת. במידה שאני מסוגל גם כן להיות בזה, אני עושה את זה, ואם לא, אז לא.
אנחנו רוצים להרגיש את עצמנו תחת מקלחת של "האור המקיף" או בים של "האור המקיף", בעמקי הים, כדי שהוא כל הזמן ישפיע עלינו. ככל שאנחנו מצטרפים ומצטופפים יחד, כך השפעתו חזקה יותר. אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו נמצאים בים של האור העליון, והמילים של הזוהר דוקרות אותנו. במידה שאנחנו מסוגלים לצרף אותן לכוונות ולמצב של החיבור שלנו, אז אנחנו מאפשרים להן להיכנס לרגש ולשׂכל שלנו. ובמידה שהן מפריעות לנו ומסיחות את דעתנו מהחיבור, אז אנחנו לא נותנים להן להיכנס לתוכנו.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, "הקדמת ספר הזוהר", 02.03.2014
ידיעות קודמות בנושא:
חיבור לפי התבנית של הזוהר
סודות קריאת הזוהר
שאלת החיים והתשובה עליה
