קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כשאימא של יותם הפכה לאימא של כולנו. להמשך צפייה לחץ כאן
הקלות הבלתי נסבלת של השנאה. להמשך צפייה לחץ כאן
נר של תקווה
בחדר דולקים ארבעה נרות. הראשון אומר, "אני שלווה, אנשים לא יודעים איך לשמור עליי", ונכבה. השני אומר, "אני אמונה, אף אחד לא צריך אותי" ונכבה. השלישי אומר, "אני אהבה, אנשים לא מעריכים אותי" וגם נכבה. אל החדר נכנס ילד קטן, נבהל מהחושך, מתחיל לבכות, והנר הרביעי אומר, "אל תבכה, אני תקווה, כל עוד אני דולק תמיד תוכל להדליק בי את שאר הנרות".
כל עוד לאדם יש תקווה הוא חי, כי התקווה מראה לו כיוון להתפתחות. אנשים חוצים ימים, צולחים אוקיינוסים רחבים על איזו מפרשית מתנודדת, רק כדי לגלות ארץ חדשה או תגלית אחרת. הכול בכוח התקווה, ברוח החלום.
ואיך לא לאבד תקווה כשהכול מסביב נכבה, השלווה, האמונה, האהבה? כשאדם נוכח לדעת שלא נשאר לו דבר, הוא שם את עצמו בידי החיים, הטבע, הכוח העליון ותולה בו את כל תקוותו. רק לשם כך נכבים כל פעם הנרות, כדי שברגע האחרון, בשנייה האחת שנותרה לפני שהחדר מחשיך לגמרי, האדם יתפוס בנר הקשר בינו לבוראו, והם ימשיכו את הדרך ביחד.
התקווה היא נר הקשר בין האדם בעולם הזה הגשמי הנפרד, לאדם בעולם העליון, המקושר לכל הבריאה ובוראה. והנר הזה דולק תמיד. לכן אם אנחנו מרגישים לפעמים שאין לנו תקווה, סימן שצריך לכוון את עצמנו מחדש: לדעת שלפנינו תמיד נמצא טובו של הבורא, ובכוחו אנחנו מתקדמים.
חזרה לשורשים
אח! ירושלים! אפילו צלצול המילה מספיק כדי לעורר משיכה חזקה וגעגוע עמוק בלתי מוסבר, ולא רק בלב היהודים מלידה.
ישנו חוק בחכמת הקבלה לפיו, לכל שורש רוחני ישנו ענף גשמי בעולם שלנו, החוק הזה נקרא "חוק שורש וענף". ירושלים בשורשה היא כוח רוחני שנובע מיראה שלמה, מהפחד לא לקיים את רצון העליון, שרצונו שנתעורר לאהבת אחים, להשלמה, לשלום, לשלמות האומה, ונדביק באחדותנו את כל העמים.
בין השורש לענף ישנו קשר נסתר, ויוצא כך שמי שליבם נמשך לרעיון העליון, לשורש הירושלמי, נמשכים בהתאמה לעיר ההררית עצמה. וכשהם מגיעים אליה, הם חווים התרגשות מיוחדת. יש עליהם השפעה ממשית גם מאותה הקרקע, מאותו מקום גיאוגרפי שבו הם עומדים.
בסופו של דבר, הקשר הנסתר בין הענפים והשורשים יהיה גלוי לנצחיות. בעבר הוא היה כבר מוחשי לגמרי לתקופת מה, בימי בית המקדש, כשישראל עסקו באיחוד הלבבות, וכל העולם עלה אז לרגל להתפעל וללמוד מהם את חכמת החיבור. אבל הקשר נשבר כשעם ישראל נפל לשנאה פנימית. חוסר ההתאמה המזעזע בין שורשה של ירושלים והיושבים בה, הביא את הקרקע לפלוט אותנו ממנה.
עד היום, למרות שחזרנו ארצה, הקשר בין שורש ישראל ובירתה ירושלים לענף שלה חלש, כמעט ונעלם. משום שגם אחרי שעלינו ארצה מהגלות אנחנו לא דואגים להביא את עצמנו לאחדות, להתאמה לשורש הרוחני של ארצנו. לאחרונה גם גדלו בינינו הפירוד והשנאה, והם מסכנים אותנו ואת קיומנו כאן.
עלינו להתחיל להתייחס לקרקע שאנחנו חיים עליה ונקראת ארץ ישראל, כאל ענף של שורש קדוש, ולקדש אותה בהתאם, ביראה, בדאגה גדולה לאהבה וחיבור בינינו. במידה שנשייך את עצמנו לשורש ישראל וירושלים ליבה, נהיה שייכים גם לאדמתה. אחרת אנחנו עלולים למצוא את עצמנו שוב נרדפים בגלות.
בדיוק כמו שכתב המקובל הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש): "עניין הגלות בא רק בזמן שלא שומרים את ערכה של הארץ, וממילא אין מכבדים את הארץ כפי שהיא ראויה, לכן הארץ זורקת את האדם לחוץ לארץ, כמו שכתוב, 'ותקיא הארץ את יושביה'. וה' יעזור לנו שנזכה להבין את מעלת ערכה של ארץ ישראל ולידע איך להחשיבה שלא תקיא אותנו חס ושלום".
2076 שנות גלות
האם הגלות נגמרה או שרק חלמנו שסיימנו איתה? בגופנו אנחנו בארץ ישראל, חזרנו אליה אחרי אלפיים שנים בחוץ, אבל הרוח? היא עוד לא איתנו כאן, מתעכבת. גלות היא מצב רוחני שבו הכוח העליון לא איתנו, נעדר מחיינו, ואז אין לנו ביטחון מלא ולא דרך ברורה, לא צדקת הדרך ולא מטרה.
הזוהר מספר "בוא וראה, אהבה עליונה של הקב"ה לישראל, בדומה למלך, שהיה לו בן יחיד, והיה חוטא לפני המלך. יום אחד חטא לפני המלך. אמר המלך, כל אלו הימים הכיתי אותך, ולא קיבלת. מכאן ואילך ראה מה שאעשה לך. אם אגרש אותך מן הארץ, אולי יקומו עליך דובים שבשדה, או זאבי השדה, או רוצחים, ויעבירו אותך מן העולם. מה אעשה. אלא אני ואתה נצא מן הארץ, דהיינו שנלך בגלות, וייסרתי אתכם ללכת בגלות. ואם תאמרו שאעזוב אתכם, אף אני, עימכם".
הרגשת היעדר הכוח העליון בינינו גם היא סוג של קשר. לכן כתוב שהכוח העליון אומר שהוא יוצא איתנו לגלות. כשמרגישים שהוא איננו, הוא כבר איתנו, מעורר אותנו להרגיש בחסרונו. ובאמת הוא נמצא איתנו תמיד, מעולם לא עזב ולא עוזב, לא שינה את יחסו אלינו כל השנים. אלו אנחנו שמשתנים – מתרחקים ממנו או מתקרבים אליו.
הגלות נגזרת עלינו כשאנחנו הולכים אחרי מנהגים זרים של אהבה עצמית, שבונה סביבה של תחרות דורסנית, יוצרת חברה שמאדירה כסף וכבוד ותארים, מעמדות, מפלגות, זלזול בזולת. כל מה שהפוך מהכוח העליון – שתכונתו אהבה בלי תנאי ומגמתו חיבור הכלל. כל מה שהפוך מארץ ישראל – שמזרזת את יושביה להידבק בתכונות הכוח העליון.
מי שמרגיש שהגלות אופפת אותנו, יכול כבר להיות מאושר כי הוא רואה את האמת, ועם זאת הוא יכול להרגיש את כל עוצמת הייסורים והכאב של ההתרחקות. הרגשות המעורבים האלו מסוגלים לדחוף אותנו להתחבר ולהתאחד בכל חלקי העם, ודרכם יהיה לנו קשר עם הבורא. הם ייתנו לכל אחד מאיתנו כוחות לטפל כמו אימא ואבא בעם, לקשור, לחבר את כולם ויחד לצאת מהגלות.
השנאה לישראל כל כך גדולה, שהיא מכבה את האנושיות אצל נשות ארגוני הנשים באו"ם, גם כשהן שומעות על מה שהאויבים שלנו עשו לבנות ישראל. להמשך צפייה לחץ כאן
קראו עוד בטוויטר שלי.
