קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הגבורה והגורל של משפחת אייזנקוט להמשך צפייה לחץ כאן
שלוש מצוות
מצוות ה' הן חוקי טבע. ישנם חוקים פיזיקליים הפועלים על הגופים בכל הדרגות – הדוממים, הצמחים, בעלי החיים ואנחנו ביניהם – וישנם חוקים שלא פועלים על החומר, אלו חוקים של קשר, חוקים רוחניים.
הנה שלוש מהמצוות העיקריות שמונה ספר הזוהר:
המצווה הראשונה לכולן נקראת יראת ה', לפחד לעבור על מצוות הכוח האחד הכולל בתוכו את כל הבריאה, ולא לקיים את חוקיו הסובבים על קשר הדדי בין הנבראים.
המצווה השנייה קשורה בלי התר בראשונה והיא אהבת ה'. היא מגדירה בשכל וברגש את הבורא ככוח הטוב המוחלט שמחזיק את כל העולם, וכל חוקיו מוכתבים על ידי אהבה שלמה לנבראים. מתוך כך מתפתח הרצון להידמות לו, צומחת השאיפה להתנהג כמוהו, באהבה לזולת.
המצווה השלישית היא להכיר את הבורא, להגיע להרגשה שכל מה שנמצא בנו וסביבנו בא ממנו, וקורא לנו להגיע לאהבה שלמה ומוחלטת.
עיקר כל המצוות הם הציוויים והדרישות של הבורא מאיתנו כדי שנידמה לו. הן מורות לנו את האופן בו אנחנו יכולים להתקדם לדמות "אדם", כלומר דומים לתכונות העליון. הבורא, תכונתו אהבת עולם, ואנחנו, תכונתנו אהבה עצמית. כל המצוות מכוונות לעבוד עם הרצונות והכוונות שלנו כך שיותאמו לחוקי הבריאה, לכללי הטבע הרוחניים.
אין ולא יכול להיות שום חידוש במצוות, אלה חוקים מוחלטים שאינם משתנים, הן לא המצאה אנושית אלא תיאור פשוט של הדרך שבה האדם יכול להשפיע בטוב על הטבע, על החברה ועל עצמו. הן התיאור שנתנו לנו גדולי ישראל המקובלים שהגיעו לקיים אותן, השיגו יראה ואהבה והתאמה לתכונותיו, כדי שגם אנחנו נקיים אותן. קודם "ישראל", אלה הרוצים להיות מכוונים ישר לאל, ואחר כך כל באי העולם.
החיילים שנפלו במלחמה הם קדושים וכך עלינו להתייחס אליהם, ולזכור אותם אשר במותם ציוו לנו את החיים.
חנוכה: חניה בין שתי מערכות לחימה
כמו משל שמתממש בתוך החיים עצמם, כך אנחנו רואים סביבנו לוחמים שמקבלים בימי החנוכה חופשה קצרה כדי להתרענן, לחבק לרגע את המשפחות, להחליף כוחות.
חנוכה מלשון חניה, חניה בין שתי מערכות לחימה, שהרב המקובל יהודה אשלג, "בעל הסולם", המשיל את מהותה לפלוגה של חיילים שחונים והולכים הביתה כדי לחזור אחר כך לשדה הקרב בכוחות מחודשים. הם לא טיפשים לחשוב שהמלחמה נגמרה, אלא פיקחים ומבינים שהחופשה ניתנה להם לצורך מנוחה ושאיבת תעצומות למשימה הבאה נגד השונא.
השונאים בדמות היוונים בתקופת חנוכה אסרו על ישראל לקיים מצוות, לעשות את עבודת הקודש של אהבת ישראל וחיבור הלבבות. רבים מהאומה כבר התייוונו, הפירוד והחלוקה היו קשים ורוח העם עמדה להישבר, עד שקמו המכבים להילחם כאיש אחד נגדם והפכו את היוצרות. היוונים הם גם תמונת מראה להתנגדות הפנימית שיש בכל אחד מאיתנו לחיבור. ההרס החיצוני שזרעו היוונים הוא בבואה של הפירוד הפנימי בתוך ישראל.
אחרי הניצחון על היוונים, בני ישראל חונים, אוספים כוחות למערכה הגדולה נגד גזירת המן הרשע – הרג היהודים. זה כבר לא היה רק איסור על קיום המצוות, אלא השמדת אלו שמקיימים אותן. הכוחות שבני ישראל אוספים בחניה של ימי חנוכה אינם כוחות גופניים שמקבלים בבית הבראה, אלא כוחות נפש שהם נותנים זה לזה: כולם מסתכלים על כולם כדי לראות למי חסר כוח לקום ולהתאחד נגד האויב, מטעינים ומדליקים אותו על ידי דוגמה אישית של אהבה ונחישות, עד שכולם בוערים בשלהבת אחת ומוכנים להמשך המלחמה.
כי המלחמה לא נגמרה. היא תיגמר בהכרעה מלאה של השונאים מחוץ, ובניצחון שלם של אהבת אחים, שתהיה כמגדלור לעולם, אור לגויים כולם.
קראו עוד בטוויטר שלי.
