קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מהם המסרים שהייתי רוצה שיעברו היום דרך האומנים לכל העם? להמשך צפייה לחץ כאן
מלביני השבת השחורה
הכחשת השואה צברה תאוצה עם השנים. העדים לזוועה החולה הזדקנו והחלו ללכת מאיתנו. הכחשת מתקפת הטרור המחליאה והמדממת של טבח השבעה באוקטובר החלה לצבור תאוצה טרם הספקנו לעכל אותה ואת משמעותה.
בערבוב מבחיל של שקרים ושמועות מזויפות טוענים המכחישים שמספר הקורבנות קטן בהרבה מזה שנאמר, שחמאס לא התכוון לרצוח אזרחים, ושאונס, עריפת ראשים וסטיות אחרות כלל לא קרו, תוך שהם מתעלמים לגמרי משטף אדיר של מידע, עדויות טריות ועובדות מוצקות.
אפשר לומר שכמו אהבתה של אם לילדיה הסוררים, המסתירה מעיניה את פשעיהם החמורים, כך האימא שנקראת אנטישמיות פשוט לא רוצה לראות את החורים בסיפורי השקרים של בניה הרצחניים.
מה לעשות. ודאי שצריך לנסות להילחם בשקרים, להוכיח לעולם את האמת הקשה. אבל האם זה יעזור, וכמה? זאת שאלה. כרגיל העולם יעדיף לא להאמין בכלל, או לפחות להוריד למינימום את עוצמת הפשע. לא סביר שנשכנע אותם.
אבל את עצמנו אנחנו חייבים לשכנע. חייבים לצייר לפנינו את מהלך אירועי ההיסטוריה, לדבוק רק בעובדות, ולהאמין בלי סייג בתמונה הבהירה שתעלה לפנינו: לנו, יש פתרון אחד בלבד, והוא עונה על כל בעיה, והוא מוציא מכל צרה ומרפא כל מכה. זהו החיבור בינינו עם ישראל. בו אנחנו לא צריכים לנסות לשכנע אף אחד אחר, כי אותו רק אנחנו מכחישים, כבר הרבה הרבה שנים.
משימת החיבור בינינו הוטלה עלינו על ידי הבורא, כדי שנתעלה מתכונת הפירוד ששולטת בנבראים ונהפוך לאומה שהיא צינור בין כוח אחדותו לעולם. הפירוד ששולט בנו היום והכחשת המשימה שהוטלה עלינו הם הכוח המניע את האויבים להתנפל עלינו. הם שואפים להחליף אותנו, למלא את הריק שהשארנו ולהיות במקומנו, האומה של אלוהים.
אבל זה ייגמר. הם יחזרו בהם ברגע שנוכיח לעצמנו שהחיבור בינינו הוא בנפשנו ואז נלך ונתקרב זה לזה, וככל שנתקרב, תרחק מהם השנאה הרצחנית והם יתקרבו לא כדי להתנפל עלינו, אלא כדי ללמוד להתחבר.
איך אפשר להילחם ברצון של האיראנים להפחיד אותנו? להמשך צפייה לחץ כאן
לנצח במחשבה
חודש עבר מאז השבת השחורה, ולצד מיזמי הסולידריות שמעצימים את הישראלי היפה בשעת מלחמה, חושפים לרגע את הפוטנציאל של אהבת החינם שטמונה בעם, מתבהר דבר נוסף: במשהו התרחקנו משנאת החינם שהתפרעה כאן בחודשים שקדמו לפרוץ המלחמה.
בחלק מהציבור עולות מחשבות שאולי באמת צריך להפסיק את מערכת היחסים הנוראית הזאת ולהתחיל להתקרב זה לזה, ואני מקווה שנמשיך לחשוב בקו הזה עד שנגיע לחשבון נכון. שנחשוב על כך לעומק ונבין שבלי יחסים של קרבה וחיבור לבבי אנחנו לא נחשבים חיים.
החיים בינינו החלו ביום הולדתו של העם בימי אברהם אבינו. בתקופתו התנתקו נציגים משלל עמי בבל הקדומה והתקבצו לעם נבדל שמטרתו להתאחד מעל הדחייה הטבעית והשנאה, על מנת לחזור בדורנו, דור המשיח, מאוחדים כאיש אחד בלב אחד והפעם לצרף אלינו את כל הגויים שמהם יצאנו מלכתחילה.
הנה תקופת המשיח כבר כאן, נולד הדור שעליו אמרו חכמי האומה בכל הדורות שבימיו יתגשם חזון האחדות הכללית ולא יֵדע עוד מלחמה. התקופה נושאת עימה את גמר תיקון העולם והכל קורה עכשיו בתאוצה מתמדת, לכן אנחנו צריכים להזדרז ולמהר, לא לפגר ולהיגרר מסוכסכים על ארבע אל התקופה, אלא לפרוץ אליה מלוכדים בקומה זקופה. לעשות מאמץ ולהתחיל להרגיש בעצמות את עצם מהותנו, את רוח תפקידנו.
לפנינו עומדת משימה נעלה: לנצח במחשבות וברצונות את הפירוד בינינו. בזמננו נחוץ מאוד שכל אחד ירגיש שהעתיד שלו תלוי בחיבור עם כל בני עמו, שהחיבור יהיה קיים ובטוח ומתוכו נוכל לבנות את החברה שמסוגלת להיות "אור לגויים", מרכז לחיבור העמים. נתאחד ונצליח.
להתאחד זה לא מספיק
לרוב העם כבר ברור שהפעולה שהכי מרימה למחבלים את מצב הרוח ונותנת להם דלק למלחמה בנו, אלו הפגנות של פלגים זה כנגד זה, סכסוכים בתוך העם. לרובנו ברור שכוחנו באחדותנו, חסר עדיין הבירור שאחדות היא רק שלב ראשון במשימה.
אחדות הייתה הסיבה לקריסת מגדל בבל, לבלבול השפה והפיזור לכל עבר. אחדות גם החריבה את הבניין הקומוניסטי עד היסוד.
"ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" כתוב בבראשית על התקופה היפה בבבל העתיקה לפני כ-3,800 שנה. הבבלים היו אז מאוחדים, וכפי שמבאר הרד"ק, "הסכמה אחת הייתה להם". אלא מה? ההסכמה ביניהם הייתה על כך שצריך להשתמש לתועלתם בכוח האחדות, שהוא כוחו של אלוהים וחוק טבע עליון. כלומר באחדות ביניהם הם הסכימו לבנות מגדל של אגואיזם. וכמו שמתאר ספר הזוהר במאמר "עיר ומגדל", "כולם באו בעצה הרעה למרוד בהקב"ה, ובאו בשטות בטיפשות הלב".
האחדות הפכה למעשי אכזריות גדולים בבניית מגדל בבל. הספר "פרקי דְּרַבִּי אליעזר" מתאר את התמונה כך: "אלו שהיו מעלים את הלבנים היו עולים ממזרחו, ואלו שהיו יורדים היו יורדים ממערבו, ואם נפל אדם ומת לא שמים את ליבם עליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבים ובוכים ואומרים 'אוי לנו, אימתי תעלה אחרת תחתיה?'".
אותה שטות וטיפשות הלב חזרה בזמן הקומוניזם. התוכניות היו יפות, המילים מרשימות, המונים נסחפו אחר האחדות המבטיחה, ואותה טעות חזרה על עצמה. הם הסכימו להתחלק בכול, להיות כולם חברים, שווים, לאהוב זה את זה – מכל ליבם המלא אגואיזם. לכן האחדות הקומוניסטית התהפכה גם היא לתאוותנות וקטלה מיליונים.
יש כוח גדול באחדות, היא מסוגלת לכול. אבל אם היא נבנית על אדני השכל והבטן האנושיים, שהם היצרים הפועלים בנו, היא חותרת תחת הכוח העליון וחופרת לעצמה את הבור שבו תיפול. בניין חברה צריך לקום על בסיס חוקו של הכוח העליון ולשמו, אחרת הבניין מתמוטט על יושביו.
לכן לא מספיק לומר "יחד ננצח". אולי זה מספיק כדי להרחיק את האויבים, אבל לא כדי לנצח את האגו שיישאר איתנו בשוך הקרב החיצוני. בסיומו צפוי שהאגו שוב ירים ראש, שוב נתחיל לריב בלי הכרה, מה שימשוך עלינו מחדש את האויב החיצון, וחוזר חלילה עד ייאוש. כאן צריך את הבורא, נדרש כוח עליון.
הבורא הוא לא סבא שיושב על עננים בשמיים, אלא כוח חיובי שמתגלה בקשר שנבנה מעל לאגו, הכוח השלילי. הוא מתגלה מתוך כוונה של המתאחדים להידמות לו, לאידיאל העליון שיצר ומנהל את העולם: אחדות שתתאים לתכונת האחדות שלו. אז האחדות עומדת לנצחיות.
הפגנות ענק בעולם נגד ישראל והיהודים.
למה הם שונאים אותנו? לחץ כאן
רק חיבור הלבבות זה ההצלה לכל האנושות. להמשך צפייה לחץ כאן
קראו עוד בטוויטר שלי.
