דף הבית / אקטואליה / המחשבות שלי ב – Twitter

המחשבות שלי ב – Twitter

תוצאת תמונה עבור טוויטר הנפש של האנטישמי היהודי

במשך 19 השנים האחרונות נהג גבר יהודי להפגין מחוץ לבית כנסת במישיגן כמעט בכל שבת. מה שהתחיל בהפגנה נגד מדיניותה של ישראל הפך בהדרגה לשלטים שעליהם נכתב "להתנגד לכוח היהודי", "לשים קץ לעליונות היהודית בפלסטין", ולתמיכה מובהקת בגרמני נאצי שכתב ספר בשם "היטלר שהכרנו ואהבנו". העובדה שהוא קיבל חינוך יהודי, שהוא חגג בר-מצווה ולמד בבית ספר עברי, לא שינתה כלל.

לא מפתיע לראות שישנם יהודים ששונאים את הלאום שלהם. בשל ההיסטוריה והייעוד הייחודיים שלנו, יש אנטישמי סמוי בכל יהודי, ולא פעם הוא מתפרץ ומשתלט עליו.

נתקלתי בלא מעט אנשים כאלה. עם כמה מהם, בייחוד אלה המשתייכים לארגוני שמאל קיצוני מסוימים, צילמתי מספר שיחות בטלוויזיה. בלתי אפשרי לדון עם אנשים כאלה; הם מרגישים את מה שהם מרגישים וזה סוף פסוק מבחינתם. ברגע שהאנטישמיות בפנים משתלטת, קשה מאוד למוטט אותה.

אף אומה אחרת לא חווה שנאה עצמית כמו היהודים, כי היהודים אינם כמו שום אומה אחרת. מצד אחד, היהדות הביאה את הערכים הנשגבים ביותר לאנושות, מנהגים כמו צדקה ומערכות רווחה אשר הסתמכו על רעיונות חדשניים כמו ערבות הדדית, אחריות קבוצתית, ואהבת הזולת – "ואהבת לרעך כמוך".

מצד שני, לא פעם במהלך ההיסטוריה נהגו היהודים בצורה שונה לגמרי מהרעיונות שהביאו לעולם. בזמן חורבן בית שני, היהודים התנהגו זה אל זה בצורה כל כך אכזרית שהצליחה לזעזע את כל העולם העתיק. האיבה בין היהודים הייתה כה עזה, שעד היום מייחסים חכמינו את חורבן בית המקדש וגירוש עמנו מארץ ישראל לא לטיטוס ולצבאות הרומיים שלו, אלא לשנאה הפנימית שפרצה בעם.

"ד"ר ג'קיל ומר הייד" הללו שוכנים בכל יהודי כי אבותינו הקדמונים היו מאנשים רגילים, בעלי אגו מפותח, שעל פניו רכשו תכונות נשגבות של אהבת הזולת וערבות הדדית. לאחר מכן הם קיבלו הוראה להעביר את השיטה להתגבר על האגו ולהתאחד מעליו לכל העולם, להיות "אור לגויים". זה היה עם ישראל המקורי.

אבל פיתוח "אני" טוב יותר לא מחק את האני הראשוני. להיפך, כדי לגרום לישראל להמשיך ולשפר את עצמם, האגואיזם שלהם התגבר ללא הרף. כשאהבת אחים ניצחה את האגו הם עלו לשיאים חדשים. כשהשנאה השתלטה הם ירדו לשפל חדש.

במשך אלפי שנים נע עם ישראל בין טוב לרע. כשהם היו טובים, לא היה טוב מהם. כשהם היו רעים, לא היה גרוע מהם. הכישלונות החמורים ביותר שלהם הגיעו לשיאם בגלות.
לפני כאלפיים שנה בערך, "מר הייד", הרשע שבתוכנו, זכה לניצחון גדול ועם ישראל הרס והחליש את עצמו עד כדי כך שהרומאים יכלו להשתלט על העיר שנחרבה מבפנים. מאז, לא הצלחנו להחזיר את גובה הערבות ההדדית והאחריות המשותפת שהייתה לנו, את אהבתנו ליהדות ואת הדאגה למין האנושי.

כאשר ישראל שבתוכנו מתעורר, הוא לעיתים קרובות מסעיר את האגו שלנו שמתנגד לו בתוקף. זהו הזמן שבו יהודים פונים נגד בני עמם והופכים לאנטישמיים.

ישנה רק תרופה אחת למצב של שנאה עצמית יהודית. זוהי אותה התרופה שבה השתמשו אבותינו הקדמונים כאשר הם הקימו את הלאום שלנו: ללכת עד הסוף נגד האגו ולהתאחד למרות הסלידה ההדדית שלנו.

אנחנו יכולים לפתח אהבה רק אם נרגיש קודם כול שנאה ותהיה לנו מוטיבציה לצאת ממנה. אם לא נרגיש שנאה, לא כעס בוער, מה יניע אותנו להרגיש אהבה? ובלי מוטיבציה, שום דבר בתוכנו לא ישתנה. לכן, עלינו להתייחס לשנאה לא כסיבה לדחות זה את זה, אלא כקריאה להתחבר, לחזק את הקשר שלנו.

אולי עכשיו, כאשר רבים מאיתנו חשים שנאה לבני עמם, נוכל להתחיל לטפח את האהבה שהרגישו אבותינו הקדמונים מעל לשנאה שלהם. אולי עכשיו, גם אנחנו מוכנים להפוך להיות "אור לגויים", להבה של אחדות בעולם שהחשיך על ידי שנאה. אולי כן, ואולי עדיין לא. אבל במוקדם או במאוחר, העולם ידרוש שנממש את הבטחתנו להיות עם סגולה, והסגולה היחידה שאנו צריכים היא ההתעקשות שלנו להתאחד מעל לכל פילוג.

תוצאת תמונה עבור טוויטר בידינו הבחירה: או שנהיה עם אחד או ששוב נתפזר. להמשך צפייה לחץ כאן

תוצאת תמונה עבור טוויטר אני בטוח שמתוך הביקורת שיש לנו על עצמנו ועל מצבנו, אנחנו בכל זאת נתעורר ונגיע לחיבור. להמשך צפייה לחץ כאן

תוצאת תמונה עבור טוויטר לאור חזונם של נביאי ישראל
מילים חזקות, מהודקות ומדויקות יש במגילת העצמאות: מדינת ישראל "תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל". ספק אם כותבי המגילה עצמם הבינו את המילים לעומקן, למרות שהם למדו ב"חדר" והיו די בקיאים במקורות האומה. עצם העניין שהיום המילים האלו משמשות לדקירה וללשון רעה, נוטפת איבה ומכאיבה, מעיד על כך שלא על חזון הנביאים הושתתה המדינה.

אם חוזרים לחזון הנביאים, נקודת ההכרזה על האומה הישראלית התרחשה במעמד הר סיני עם הנביא הגדול של העם, משה רבנו. יחד עם ההכרזה, הוגדר התנאי לקיומה של האומה. נשאלנו שם, רצונכם להיות לעם? אם כן, תבטיחו שתהיו "כאיש אחד בלב אחד". רק אז תקבלו את התורה, שבכוחה לאחד את הלבבות מעל ליצר הרע ולשונו המפלגת.

אחרי שנשבענו לעשות זאת ולחתור לערבות, קיבלנו את התורה, הלכנו ארבעים שנות מדבר והיתקנו לאורה. הכנו את עצמנו לאיחוד הגדול שאיתו נכבוש את הארץ, את הרצון, את יצר הרע. כך האומה המתיישבת בישראל תתאים לאדמתה כמו כפפה ליד, תתקיים לפי חוקי המקום, הכללים הרוחניים שהגדול בהם הוא "ואהבת לרעך כמוך" והשאר פרטים שלו.

אהבת אחים היא מהות ישראל, והיא אשרת הכניסה לשטחה של הארץ המובטחת. אומנם בשונה מתקופת המדבר, שאז נעשינו לעם ורק לאחר מכן קיבלנו את האדמה לרשותנו לממש עליה את איחודנו השלם, הפעם בכניסתנו לארץ, אחרי אלפיים שנות גלות, קיבלנו אותה בטרם הפכנו לעם הרוחני שצווינו להיות: עם שאחדותו היא האור המובטח לגויים, חברת מופת שתהא דוגמה לעולם.

אלא שכמו שכתב הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, לא לגמרי קיבלנו אותה, אלא רק כאשרה זמנית, כהזדמנות: "הקב"ה הוציא ארצנו הקדושה מרשות הנוכרים והחזירה לנו. ובכל זאת, עדיין לא קיבלנו הארץ לרשותנו, מפני שעוד לא הגיע זמן הקבלה. באופן שנתן, ואנחנו עוד לא קיבלנו. ועוד הרבה יותר מזה, כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש. וכל עוד שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות, ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל ותרבות ישראל, הרי גם הגופות שבויים תחת הכוחות הנוכרים. ומבחינה זו, נמצאת עוד הארץ בידי הנוכרים" ("מאמר לסיום הזוהר").

מהכרזת המדינה ועד היום תרבות ישראל לא קיימת בינינו, הוראת אהבת האחים שהיא תנאי קיומנו לא מתקיימת בנו. ובחופשיות שאנחנו נותנים ליצר הרע להשתולל בתוכנו וללשון הרעה להפריד בינינו, אנחנו גוזרים עתיד נורא על ארצנו ועל ילדינו.

לשון רעה עמדה בבסיס חורבן בית ראשון, כמו שאמר רבי אלעזר "אלו בני אדם שאוכלים ושותים זה עם זה ודוקרים זה את זה בחרבות שבלשונם" (בבלי יומא ט'). לשון רעה גרמה גם למופע חורבן השנאה של בית שני. היא הייתה בינינו כמקדם לרדיפות ולגירוש ספרד, כהקדמה לפרעות הרבות, לשואה. לא היה מעולם אסון לישראל, שלא הלשון הרעה ופירוד הלבבות הביאו עלינו.

הלוואי נתעורר לכבוד חגי תשרי לעשות חשבון, אם לא למעננו אז למען הדור הבא, ונתחיל לחיות הלכה למעשה לאור חזונם של נביאי ישראל. לא צריך הרבה כדי להפוך את התמונה המכוערת שבה אנחנו שקועים ערב ראש השנה לתמונה שכל העולם מצטופף להביט בה, להתפעל, לשאוב ממנה חום ונחמה ולקחת ממנה השראה. קצת פתיחת הלבבות עם ביטוי של געגועים להתאחדות, מתוך רצון להכניס בינינו את הכוח העליון שכולו אחדות. דברים שאין לשער יקרו.

תוצאת תמונה עבור טוויטר מה אנחנו יכולים לעשות כדי שבשנה החדשה יהיה פה יותר טוב? להמשך צפייה לחץ כאן

קראו עוד בטוויטר שלי.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest