כשיש אהבה, רעות וידידות, מורגש חיבור נפלא בין השונים, התעלות רוחנית של ממש. כשיש אהבה, קל לפתוח את הלב בפני כולם. אז כל אדם מוצא את עצמו, הוא כבר לא פרא אדם, יצור הישרדותי במרוץ נגד כולם, אלא הוא יצור תבוני הלומד לפתח קשרי אהבה חדשים.
כדי להשתמש נכון בכוח האגואיסטי ולהתעלות מעליו, נדרשת השפעה חזקה של סביבה שבכל רגע תקרין לאדם ביטחון לבחור בטוב ולא ברע, אווירה ציבורית נכונה שתגרום לכל יהודי להעדיף לשמר את האחדות בינינו ולא להתפתות ליפול לנטייה לפלגנות.
אחדות יכולה להתקיים דווקא עם שנאה אמיתית, שכל אחד מחזיק היטב בעקרונותיו ולא זז מהם בעבור שום סכום וכבוד. מעל ימין ושמאל מוצקים, רוכבת אידיאולוגיית העל של ישראל, "ואהבת לרעך כמוך". אם נשמור את הכלל הגדול הזה, אז האהבה תחזיק את שני ההפכים יחד במתח פורה של התנגדות שהיא בסיס לחיים.
קראו עוד בטוויטר שלי.