האו"ם הוא במה למילים ותו לא. אם נמשיך ללכת סחור סחור במקום לטפל באגו שלנו ישירות, אז ניזרק חזרה לתקופת האבן. התקווה היחידה שלנו היא לעזור זה לזה להתעלות מעל האגו.
המקום הצר והדחוק אלה חיי האדם שחש את עצמו בלבד, עיניו מופנות תדיר פנימה לחפש סיפוק רגעי לגופו, רוח של חיים נושבת בו רק כשהוא פורץ מבין המצרים אל הרגשת הזולת, לדאוג להם, להיות איתם כאיש אחד בלב אחד.
בעתיד הקרוב נתחיל להרגיש שאנחנו לא מסוגלים יותר להחזיק בחיים, החומר כבר לא ימלא אותנו, המצב המידרדר במדינה יוסיף להכבדה ונרגיש חנוקים, נדחפים לפינה ואין לאן לברוח, צר פה וחשוך כמו בצינוק, חייבים לצאת, לפרוץ לאור יום, למקום שיש בו רוח.
קראו עוד בטוויטר שלי.