עבודה רוחנית (עבודת ה') קיימת רק בקבלה, מכיוון שהיא נקראת תורה-אור, המעוררת את השפעת התורה, האור המקיף, האור המחזיר למוטב. ללמוד תורה פירושו של דבר לתת לאור התורה, לאור המקיף, להשפיע ולערוך שינויים באדם.
שלוש דרגות הטבע, דומם צומח וחי, מתקיימים בהתאם לחוקים האגואיסטיים של הטבע. דרגת המדבר אינה קיימת בטבע. דרגה זו נולדת בחי באופן פסיכולוגי והיא דורשת ארגון מיוחד של חיים מעל האגו, בהידמות לבורא. דווקא לה, לדרגת המדבר, מתגלה חכמת הקבלה.
מעל החיים שלנו קיימת הנצחיות. ודווקא אותה עלינו למצוא, ולא להסכים להמירה במטרות קטנות. לכן עליי לחקור תמיד: האם אני הולך על זה או לא? אם אני הולך על זה, אין מחסומים שיוכלו לעמוד בפניי, ויש לי רק מטרה אחת – השגת הנצחיות! אחרת, האגו מוריד אותי עד לדרגת החי.
לא לבלוע, ללעוס!
את הירק המר שנקרא מרור אוכלים בסעודת ליל פסח כסימן לעבודה הקשה בעבדות האגואיזם, בעבדות לפרעה. עלינו ללעוס אותו לאט לאט, ולהרגיש את המרירות של הניסיונות הקשים והארוכים להשתחרר מהאגואיזם, על מנת להצליח לברוח ממנו!
האגואיזם, הרע, מופיע עם שבירת נשמת אדם הראשון (ההידמות לבורא). השבירה התרחשה בין חלקי הנשמה, ולא בכל חלק נשמה בפני עצמו. לכן לא צריך לתקן את האנשים אלא את היחסים ביניהם. דווקא המרת הרע שבין אנשים לטוב – זה מה שנקרא תיקון הנשמה.
חושב שאתה רשע ולא ראוי לגילוי הבורא? דע שבכל עת אתה חצי חייב וחצי זכאי ושעל ידי מעשה אחד אתה תמיד מסוגל להכריע את עצמך לכף זכות! אולם, כל הזמן יוסיפו לך אגו חדש, כדי שהטוב שבך יהיה מאוזן עם הרע וכך יהיה לך חופש בחירה להתאמץ להכריע לטוב.
פסח: המיוחד מבין ארבעת הבנים הוא זה שאינו יודע לשאול. כלומר מי שאין בו רצון לאור הבורא, ואין בו אפילו בקשה לגלות לו רצון ״כחודו של מחט״. הרצון נמדד לפי היסורים למלא אותו! ואילו רצון גדול יותר יגיע בהמשך עם האור.
עול הגלות מתבטא בהרגשת חוסר היכולת להגיע לכוונה הנכונה. אנחנו משתדלים – ובכל פעם מגלים שהכוונה שלנו אגואיסטית. הרי הבורא רוצה להביא אותנו להכרת הרע, להכרה שלבד לא נצליח, ללא בקשה, ללא עזרתו.
ההבדל המרכזי של חכמת הקבלה מיתר השיטות בהגדרת עבודת ה׳ הוא בכך שהקבלה מכוונת לחיבור בין אנשים, לאהבת הזולת, כדי להביאם לאותו הדגם של נשמת אדם הראשון – מערכת הנשמה הכללית – ולאחר מכן, מאהבת הזולת לאהבת ה'.
פרעה נמצא בינינו. עלינו להפוך אותו לגילוי הבורא. פרעה והבורא לא מתגלים בתוכנו, אלא רק בקשר בינינו! פרעה מפלג בינינו ואילו הבורא זו רשת האהבה שמחברת בינינו. התורה, בדומה למים, צריכה למלא את המרחב שבינינו.
לא לבלוע את המרור מבלי ללעוס אותו, פרושו של דבר לעבוד על החיבור, למרות שאיננו מסוגלים להשיגו בעצמנו. אם הקבוצה מסכימה להתאחד, פירושו של דבר שהיא "נכנסה למצרים".
כלומר שהיא הכירה, בדומה לאחיו של יוסף, שאין דרך אחרת להגיע לבורא.
אנחנו חייבים ללעוס את המרור, להשתדל להתחבר, להרגיש את כל המרירות של העבודה הקשה והאכזבות. אנחנו מתרככים ומתוך חוסר המוצא פונים לבורא. רק לאחר עבודה קשה אנחנו מתחילים להרגיש את העבדות, את ההכרחיות שבעזרה לברוח!
להכיר את הבורא פירושו של דבר לגלות מהם החיבור והאהבה, שלא קיימים במצב שלנו. אנחנו חיים בעולם הפוך. אותו בורא שעתיד להתגלות לנו, מתגלה כעת בצורה הפוכה. שהרי הוא זה ששבר את הנשמה, הוא – פרעה!
סימני הכניסה לעולם העליון: פסח, מצה ומרור. מצה – המאבק עם האגואיזם. מרור – המרירות שבחוסר היכולת להתחבר. פסח מלשון לפסוח – היציאה לחירות מהאגואיזם. הבורא נותן את הכח לברוח (פסח). מצה ומרור – ההכרח להרגיש את המרירות שבעבדות.
כדי להתעלות מעל לאגואיזם, לגלות את הקשר בינינו, אנחנו פונים לבורא ולא לפרעה. הבורא ופרעה הם שני צדדים של אותה תופעה. העבודה הרוחנית היא פשוטה וקונקרטית. הקושי הוא בפנייה לבורא – דווקא שם פרעה מסתתר.
בתחילה הקבוצה מרגישה תנועה לעבר חיבור, 7 שנות שובע, אבל לאחר מכן הם מתחילים לגלות שהם לא מסוגלים להתחבר. הם זועקים מהעבודה הזאת, שהרי הם לא מצליחים להתחבר. ואז ״ותעל שוועתם אל ה׳ מהעבודה״ והם נעים לעבר הגאולה!
העיקר הוא לחזור לקשר שהתקיים במערכת אדם הראשון לפני השבירה. אולם, אם נגיע לקשר הזה עם האגואיזם שלנו כעת, הקשר יהיה חזק פי 620 מאשר הקשר הקודם שהיה לנו. באופן זה, נגלה את כל אורות נרנח"י ולא רק את האור הקטן של האדם הראשון.
הכניסה והעבודה במצרים קשורים בשאיפה להתחבר, למרות שאנחנו אגואיסטים ומנסים להתחבר על ידי האגואיזם. אולם, על ידי מאמצינו (לימוד, חיבור, ביטול) אנחנו מעוררים אור מקיף שמחזיר אותנו למוטב ונותן לנו כוח להתגבר על האגואיזם, על פרעה.
מלך החליט לתת את הממלכה לבנו העצלן בתנאי שירוויח דולר אחד. הבן לקח מאמו את הדולר. המלך זרק את הדולר לאח, בטענה שהבן מרמה אותו. כך קרה מספר פעמים, שלאחריהן האם שלחה את בנה לעבוד. המלך זרק דולר לאח והבן קפץ לשם על מנת להוציאו. או אז המלך העביר לבנו את המלוכה, שכן הבן רכש רצון משלו!
מלכתחילה לא קיים בנו חיסרון לרוחניות. הוא ניתן מהבורא, בדמות השתוקקות לגלות את הבורא. או בדרך של בעיתה – התפתחות טבעית, או באחישנה – בדרך של זירוז, על ידי ערבות הדדית, דרך הקשר עם הקבוצה, אני מקבל חסרונות רוחניים נכונים.
אין לי השתוקקות נכונה לרוחניות. יכולה להיות לי השתוקקות לכל דבר, רק לא לרוחניות. הקנאה, הגאווה, רדיפת הכבוד, והאהבה לשליטה שמתגלים בקבוצה, מסייעים להשיג את העולם הרוחני. ואילו רצונות נעלים וטהורים מחוץ לקבוצה – עוצרים אותנו!
קראו עוד בטוויטר שלי.