זכותה של המדינה – להגן על עצמה בתוך גבולותיה. ורק במסגרת הזכות הזאת יכול להתקיים חופש הביטוי. הקריאות להשמדת המדינה – אלה קריאות של אוייבנו.
העם היהודי אינו קיים כדי לעורר כלפיו את השנאה של כל העולם, אלא כדי לחיות ולקיים את עקרון אהבת הזולת וללמדו לכל העולם. בכך טמון הכוח הרוחני שלנו, שיש ביכולתו לא רק לנטרל את כל אוייבנו, אלא גם להפכם לחברנו.
להתיר דבר שכזה, רק מעיד על חולשתנו הפנימית, על היעדר היסוד הרוחני לכך שאנחנו עם, שזוהי מדינתנו, ושכאן היא אדמתנו. איננו יודעים מה הוא ייעודנו ולכן אנחנו חלשים הפני האוייבים הצועקים על היעדר נחיצות בקיומנו.
איך אפשר לקבל חוק על אופיה הלאומי של מדינה, כאשר אין דיון והגדרה בדבר מהי האומה, העם, הארץ, הממשלה הלאומית, מקורם, התפתחותם, מטרתם; כשבממשלה עצמה יושבים אויביה של המדינה עצמה? זו פרובוקציה.
קראו עוד בטוויטר שלי.