קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בזמן הלימוד בקבוצה, מופיעה אצל האנשים איזו מבוכה, מפני שבשיתוף הפעולה ההדדי אינטגרלי נדרשים כלים חדשים, מנגנונים, ניסיון. האדם התרגל לחיות ולעבוד לפי תוכנית מסוימת.
ופתאום מתברר שהתוכנית השתנתה, אנשים נשארים במעגל והתפקיד שלהם הוא פשוט לנהל דו- שיח ביניהם, להכיר זה את זה, לראות אנשים אחרים. אדם מתחיל לדאוג ולשאול: "תגידו, מה לעשות? לאן אנחנו הולכים?".
תשובתי: הענין הוא שהם מצאו את עצמם סגורים ביניהם, וחייבים לפתח גישה חדשה לדו-שיח אינטגרלי לא רגיל זה עם זה.
באמת, האדם מרגיש מבוכה, דאגה. הוא פתאום רואה שלא מוכן לשיתוף הפעולה ההדדי האינטגרלי, מפני שחינכו אותו אחרת.
מה שמעניין בשיתוף הפעולה ההדדי הזה, שמתגלה לא סתם התלות שלנו זה בזה, אלא לא יכולה להיות כאן היררכיה, וזה מאוד מורכב. אנחנו התרגלנו שהוא קצת מעליי ואני קצת נמוך ממנו, אני יכול להתחבא, ובשעת הצורך לצאת ואיך שהוא להצהיר על עצמי כלא קיים, זוהי התקשורת החברתית הרגילה שלנו.
וכאן יוצא, שאנחנו צריכים ליצור תשתית חדשה שצריכה להיות בינינו ולא בתוך כל אחד מאיתנו. לא צריך לסדר את האנשים לפי ההיררכיה, כשכל אחד מהווה איזה חלק בפני עצמו, ומזה מורכבת החברה. בשיתוף הפעולה ההדדי האינטגרלי, החברה – זה מה שאנחנו יוצרים מחוצה לנו, משהו שמסביבנו, מחוצה לנו, בינינו. כל אחד נכנס לחברה הזאת כחלק קטן אינטגרלי ומתמוסס באחרים.
לכן, לאנשים קשה מאוד להתחיל לחוות על עצמם את היציאה הזאת מתוך עצמם: אני, בחברה, בתוכה, "אני" ו"הם", זה אותו הדבר. ואין כזה מושג "אני", ואפילו אחר כך אין כזה מושג "אנחנו", מפני ש"אנחנו" זה סתם סכום, שורה מספרית. ואילו אינטגרל, זה סכום כזה שבו כל האלמנטים מתחברים בצורה כזאת, שלא מהווים יחידות נפרדות שמתחברות, אלא שלם חדש לחלוטין שבו נעלמת האינדיבידואליות ומופיעה האחדות.
זאת חוויה קשה, ולא כל אדם מסוגל לסגל אותה במהירות, הייתי אומר, לסבול אותה. צריך לעבור סבל רב בפנים, מפני שנדמה לך שאתה מתנתק מעצמך. אתה נכנס לקבוצה ומאבד את עצמך בתוכה: "איפה ה"אני" שלי, כל היסודות שלי, המגמות הבסיסיות?". כל זה כאילו לא קיים, ויוצא משהו כולל. מה גם שזה לא ה"סכום" שלנו, אנחנו לא מגיעים למן דעה משותפת, אלא מופיעה שותפות שפתאום נולדת מתוכנו, אבל יש לה קיום בפני עצמה.
אני מבין אנשים שמגיעים לזה, ומרגישים קצת רע. צריך להתרגל לזה.
דרושה להם הכנה תיאורטית רצינית ולימודים מעשיים. אנחנו צריכים להראות להם שכזאת צריכה להיות החברה שלנו שנולדה מאיזה אלמנט אחד, מאיזו טיפת זרע התחלתית, איפה שהוא שם בעומקי הדורות. היא גדלה עד לשבעה מיליארד שצריכים עכשיו להתאחד שוב. הם לא משמידים את עצמם ואת התפקוד שלהם בדרגה הגשמית, אבל הם כולם צריכים לבוא למצב, ששוב יהוו דמות אחת של יצור אחד ויחיד.
הטבע מאלץ אותנו דווקא להתקרבות כזאת, כאשר אנחנו נרגיש את כל השאר ואת כולם כאחד יחיד ושלם, כולל כמובן את עצמנו. לא יהיו שם לא אינטגרלים, לא דיפרנציאלים, לא סכומים. זה יהיה משהו חדש לגמרי, חברה חדשה שצומחת מתמונת המשבר המפורדת והנוראית של העולם שלנו.
מתוך שיחה מס' 17 על החינוך האינטגרלי, 28.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מאפס עד אין סוף
להרגיש את רצון הזולת
להיפטר מהנוקשות
