המבוי הסתום לכאורה, הוא יציאה למעלה

לצורך התיקון חייבים להיות כמה תנאים עיקריים. קודם כל: ייאוש מכוחותיו עצמו, שהבירור הזה חייב להיות "בתוך הדעת", מהניסיון שלי. אני צריך לדעת בביטחון מלא ששום דבר לא יעזור לי, ולא לקבל את זה כסתם "אמונה" ולוותר מראש על הניסיונות העצמיים.

האדם חייב להגיע להרגשה של מבוי סתום. אולם מצד שני, באותו הכלי מתגלה קיום של מציאות נוספת, שנקראת "הכוח העליון", שמסוגל לתת כוח ולהוציא את האדם ממצב זה של חוסר תקווה.

וחוץ מזה, חשוב לדעת מדוע האדם רוצה מאוד את ההצלה, כדי שהתיקון לא יהיה למען מילוי אגואיסטי, אלא שזה יביא אותו למצב של "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

כל השינויים שהאדם הרוויח בדרך הזאת, מצטברים בתוך אותו החיסרון עצמו. וברגע שהוא הופך להיות מוכן לפעולת האור, כלומר, מקבל את כל המרכיבים הנכונים, אז האור מייד מתחיל להשפיע.

השפעת האור מסודרת מחמישה אורות נרנח"י או מעשר הספירות שלו. האורות האלה נמצאים בהתאמה מסוימת ביניהם, בהתאם למדרגה הראשונה שאליה האדם צריך לעלות. קיים יחס נכון בין כל קרני האור האלה, תחום מסוים שאליו האדם צריך להתאים את הכלי שלו, את כל החסרונות שלו: ש', א', ב', ג', ד', בכזאת צורה, שכל אחד יימצא מול האור שלו. בהם צריכים להימצא כל המרכיבים הדרושים: הרגשת חיסרון והודיה, ידיעה ו"אמונה למעלה מהדעת".

כתוצאה מהעבודה שלנו, כל הדברים האלה כבר צריכים להיות מוכנים בהתכללות נכונה ביניהם, כך שהחיסרון יהיה מותאם לאור, חמש דרגות של חיסרון מול חמש קרני האור. כלומר האור צריך להימצא בדיוק מול הכלי ואז הוא יוכל להשפיע עליו.

במקרה כזה, יהיה חסר שם רק "צמצום" ו"מסך", שאותם האור ייתן לכלי. לאחר מכן, נעשית ביניהם התחברות מלאה לאחד שלם, על ידי תיקונים של "צמצום" ו"מסך", והרגשה של כניסה ראשונה של האור לתוך הכלי. כך נוצר המצב של "עוּבר רוחני".

מתוך שיעור על אגרת נ"ז של בעל הסולם, 12.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הנקודה שבה מתנגשים הרצוי והמצוי
ייאוש וביטחון הם מרכיבי התפילה
אל תפספס את הפתח לאור הצר שלך שבקיר