הכול בתוך הרצון

קיים הנברא היחידי והוא הרצון לקבל. הרצון לקבל הזה, מקבל מהאור שברא אותו כ"יש מאין" כל מיני התרשמויות. כלומר, ברצון הזה נרשמות כל מיני תופעות, שמחלקות אותו לחמישה חלקים: שורש, א', ב', ג', ד'. מה שמתרחש בתוך החלקים האלה וביחסים ביניהם, זה מה שהרצון מרגיש ולא יותר.

כל השינויים יכולים להתרחש רק בתוך הרצון לקבל הזה, בהתאם לאיך שהוא מרגיש את החלקים שלו – עד כמה הם מחוברים יותר, מחוברים פחות, עד כמה הם יותר גדולים, יותר רחבים וכולי. בהתאם לכך מיוצבת המציאות שהרצון תופס, היא מורכבת ממה שמתרחש בתוכו.

הרצון יכול להתקיים, אבל לא להרגיש אפילו את עצמו, כאילו שפועל בתוכו רק תת-ההכרה. יכול להיות, שהוא כבר מרגיש את עצמו כמרגיש את המציאות. ויכול להיות גם שהוא מרגיש את עצמו שמרגיש את המציאות וגם את האחרים בהרגשה שלו.

יתרה מכך, הרצון יכול להרגיש את עצמו ואת האחרים, וגם הם מרגישים את עצמם ואת האחרים. בזה הוא משייך להם איזה רגש עצמי ותפיסה. ילדים קטנים ובני אדם שאינם מפותחים – לא מסוגלים לדבר כזה.

אבל כך או אחרת, הכול מתרחש בתוך הרצון לקבל, ולאותו הרצון לקבל ישנן כמה דרגות בהרגשה.

בדרגת "העולם הזה" הוא מרגיש את הקיום שלו, וכמו כן את הקירוב שלו לאחרים או הריחוק שלו מהם. התמונה הזאת נוצרת אצלו באמצעות חמישה חושים: ראייה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש. אם ננתק את חמשת החושים האלה, אז הרצון לא ירגיש כלום.

כאן כדאי להבליט במיוחד את חוש המישוש – לא מדובר כאן על סתם נגיעה במשהו, אלא על ההרגשה הפיזית של עצמי שמורכב וקיים מחלקים מסוימים שבאים במגע עם האוויר וכדומה. ולכן, אם אנחנו מנתקים את חמשת החושים האלה, אז הנברא נעלם. מהצד זה נראה שהרצון ישנו, אולם אינו מרגיש שום דבר, כלומר שאין לו הרגשה, אין לו השגה, ולמעשה אין לו קיום.

לכן, בעצם כל העבודה שלנו היא בתוך אותו הרצון. אנחנו לא יכולים להשיג משהו יותר מאשר את חמשת החלקים שלו, אבל אנחנו כן מסוגלים להעלות אותם באיכותם. העיקר, זה להבין – מה שאנחנו מרגישים, זה אנחנו מרגישים את עצמנו ואת התופעות שעוברות בנו.

מתוך שיעור על המאמר "מהותה של חכמת הקבלה" של בעל הסולם, 15.06.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הזוג הבלתי נפרד: הרצון והשכל
כאן חופש הבחירה שלי
כחץ שעף היישר אל המטרה…