היכן החופש שלנו?

"ולא עוד, אלא אפילו קביעת האופי של התענוג והתועלת, אינה לגמרי מתוך בחירתו ורצונו החפשי של היחיד, אלא על פי רצונם של אחרים, שהם רוצים ולא הוא. למשל, אני יושב, אני מתלבש, אני שח, אני אוכל. אלא מכיון שאחרים רוצים שאשב ואתלבש ואדבר ואוכל בצורה זו. כל זה לפי רצונם וטעמם של החברה, – ולא רצוני החפשי. ". (בעל הסולם מאמר "החרות")

החברה קובעת באופן מוחלט את הבחירה שלנו. אם נניח תיסע לסין, ותחיה שם 20-30 שנה, אז בהדרגה תתחיל לחלוק איתם את הטעמים שלהם, תבין ותחשוב כמותם. יתר על כן, אני עושה כל אלה על פי הרוב. בוודאי, הרוב משפיע עלינו ולא אנשים מיוחדים בודדים,

כי יותר נוח לי להתנהג בפשטות בלי שום עול, אלא שאני משועבד בכל תנועותי, ואסור בכבלי ברזל, בטעמים ונמוסים של אחרים, שהם החברה. אם כך היכן חרות הרצון שלי?

באותן המסגרות שעליהן אנחנו מדברים, אין חופש. אלא משום שעובדים אתי בעל כרחי ושלא מדעתי, יוצא לפי זה שאין מקום לשכר ועונש. על מה יכול להיות שכר או עונש, אם אנחנו מתנהגים כל הזמן באופן מאולץ? אם הבורא ברא אותי כזה, איני יכול לעשות כנגד זה דבר. כמה שלא אסובב את עצמי, גם אם אסתובב עשרות פעמים מהרגלים לראש, בכל מקרה אלו המעשים שלו, הטבע שלו. ולכן מההתחלה (עוד לפני הלידה שלי) ולאחר שסיימתי הכול,  אלו כולן פעולות שלו בתוכי, ולי אין חופש לחלוטין.

מתוך שיעור וירטואלי, 12.05.2019