החלוקה של עם ישראל

הכוהן הגדול, זו הנקודה הגבוהה ביותר, הכוונה הגבוהה ביותר, שדרכה האדם מתקשר עם הבורא. בעולם שלנו הוא היה נבחר על ידי הכנסת הגדולה.

חלוקה היררכית של עם ישראל החלה מזמנו של משה. לאחר שהוא קיבל את התורה והוציא את האנשים למדבר, חותנו של משה, יתרו, לימד אותו כיצד לארגן בצורה נכונה את ההיררכיה של העם.

קודם לכן, אנשים היו כל הזמן נמצאים במעגל, בכך שהתלכדו סביב הר סיני והרגישו את עצמם שווים. וביציאת מצרים הם כבר היו צריכים ללכת בג' קווים, בכך שמשלבים בצורה נכונה את הרצונות האגואיסטיים, שמסודרים לפי היררכיה, עם כוונה אלטרואיסטית, שצריכה להיות עגולה, כיוון שאף על פי שהיא מכוונת לבורא, היא נובעת ממרכז המעגל. איך אפשר לשלב את שני הדברים האלה? לשם כך יתרו נתן למשה שיטה לניהול נכון של העם.

אנשים צריכים להשתוקק להפוך להיות "עגולים" בכוונה שלהם, אבל לא בציוּת הדדי של תנועות לבורא. השוויון יכול להיות רק בכוונה, מפני שהרצונות הם מלכתחילה לא שלנו, לכל אחד מאיתנו הם ניתנים מלמעלה.

יתרו הציע חלוקה של העם לעשרות, מאות, אלפים, וכולי. כל שנים עשר השבטים הלכו כל אחד במחנה שלו. כל מיני איחודים וחיבורים ביניהם היו אסורים. למשל, אסור היה להם להינשא עם בני/בנות זוג משבט אחר. כל שבט היה צריך לשמור על עצמו, אבל יחד עם זה, להתקדם יחד.

השילוב הנכון בין אינדיבידואליות לבין איחוד אחד התגלה בזה, שבכל השבטים נבחרו שׂרֵי עשרות, מאות, אלפים. ואילו את הכוהן הגדול בחרו בשבט לוי, שהיה מורכב רק מלויים וכוהנים.

באופן כזה, יתרו הקים וסידר היררכיית עבודה עם האגו, מפני שהוא היה עובד פרעה. אבל דווקא מתוך זה שהוא ידע את כל המערכת של פרעה, הוא יכול היה להיות מתווך בינו לבין משה.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 21.5.2014