החישובים של עם ישראל

1. בתחילה, כשמשפחת יעקב עברה לגור במצרים, היא מנתה שבעים נפש. כל מה שכתוב בתורה מתרחש רק בדרגות רוחניות, כל החישובים יוצאים לפועל בעוצמת ההשפעה שמופיעה בין בני אדם המשתוקקים לחיבור ביניהם. זוהי ההשתוקקות, הרצון והפעולה היחידים שלהם.

אברהם בזמנו הוציא עשרות אלפים מחסידיו מבבל. אבל שבעים או עשרות אלפים, אלה הן דרגות שונות של מדידה: עשרות אלפים זה לפי כמות בני האדם, ואילו שבעים זה לפי עוצמתם הרוחנית. ישראל זוהי מערכת גדולה (פרצוף), ואילו יעקב זה מבנה קטן שמכיל שבע ספירות ממלכות עד חסד. שבע ספירות שמוכפלות בעשר מדרגות בכל ספירה, זה שבעים חלקים.

2. התורה טוענת, שאת מצרים עזבו 600,000 גברים. המספרים האלה מראים שבמצרים עם ישראל התרבה באופן על טבעי. משפחתו הקטנה של יעקב הפכה לעם, שמנה מיליוני נפשות. אין בזה שום דבר על טבעי, מפני שמצרים זה האגו. כשאני נמצא בתוך אגו עצום, כל הרצונות שבתוכי טופחים באופן טבעי, מתרחבים בזכות אותה הסביבה שבה אני נמצא.

תחילה עם ישראל נכנס למצרים כקטן, אבל מלא אור. ביניהם שורה תכונת ההשפעה והאהבה. ואני בעל כורחי נמצא בתוכם. בשבע שנות השובע הראשונות, זה נורמלי. ואילו בשבע שנות הרעב שבאות אחר כך, "מצרים" נכנסים לתוכי ומתחילים להציק מבפנים, הם מחייבים אותי להשתוקק לאידיאלים שלהם. אני מביט בהם ורואה עד כמה הם מושכים, כיצד הם מתחילים לחיות בתוכי, כיצד אני נספג מהם ולא יכול להיפטר מהם.

אבל המאבק בין המצרים והישראלים שבי מעורר בתוכי הרגשה של עבדות מצרים. עד אז אני לא הגדרתי את המצב שלי במצרים כמצב של עבדות, מפני שלא הייתי נמצא תחת ההשפעה הרוחנית של המצרים והכול אצלי היה נורמלי. ואילו עכשיו אני מתחיל לגלות עד כמה הם משפיעים עליי, ולכן אני צריך לעשות משהו עם עצמי. אני מגיע למצב שעדיף למות בים סוף או במדבר, רק לא לחיות במצרים. עדיף מוות רוחני, מקיום בדחייה מלאה מהבורא.

שאלה: אבל למה נכנסתי למצרים עם כוח של שבעים אנשים, ואני יוצא עם כוח של שש מאות אלף גברים, שמאחוריהם ניצבים שלושה מיליון נשים, זקנים וטף?

תשובתי: זה מה שיכולתי לספוג באופן אגואיסטי לתוכי ממצרים. ולמרות שהתנגדתי להם, אבל הם בכל זאת נכנסו לתוכי ואני קלטתי בתוכי כל מיני רצונות, השתוקקויות, תכונות ומטרות שלהם. ואחר כך תיקנתי אותם בתוכי, כלומר גדלתי מבחינה רוחנית וראיתי שאני לא יכול להישאר יותר בקרב המצרים, אחרת אני אקבר תחתיהם. הרצונות האלה רוצים שאני אמשיך לשרות בתוכם, מפני שבאופן כזה אני יכול להשפיע על העולם.

מה שהיהודים נתנו לעולם באלפיים השנים האחרונות זוהי עבודת מצרים. באופן עקרוני, אנחנו לא היינו צריכים לעסוק בה, לכן הפעולות הללו נקראות גלות. לא לשם זה ניתנו לנו כישרונות אלו, לאף אחד אין מהם שום תועלת, לכן האנושות אינה מתחשבת בתרומה הגשמית שלנו בהתפתחות העולם, הם מחכים מאיתנו למשהו אחר. אנחנו צריכים לצאת ממצרים שמגלמת את כל העולם, כלומר לבודד את עצמנו רוחנית, להשיג איחוד פנימי בינינו, ואחר כך לתקן את מצרים את כל את כל העולם.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 17.12.2014