קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כיצד אני מודד את המוכנות לכנס בסנט פטרבורג?
תשובתי: לפי מידת הייסורים. הרי אני סובל כשחסר לי משהו חשוב.
למשל, אם אני רואה בחלון ראווה מפואר מכונית "רולס רויס" נוצצת שעולה מיליון דולר, מאלה שמושכות את המבטים ברחוב ועוצרות תנועה. הנה היא נמצאת מולי ואני שבוי, אין משמעות לחיי בלעדיה. ואני מבקש מאנשים שיעזרו לי לאסוף מיליון דולר, אני מתחנן שכל אחד ייתן לי כמה שהוא יכול…
אני לא ישן בלילות, לא אוכל ולא שותה, קווי המתאר של גוף הרכב המבריק לא נותנים לי מנוח. "טוב לי מותי מחיי". עדיף למות מאשר לחיות בלי ה"רולס רויס". אני סובל נואשות כשאני מסתכל על החלום שלי דרך הזכוכית שמבדילה בינינו.
אז מה לעשות? לשבור את החלון? לעשות מהפיכה וחלוקת רכוש? לשדוד בנק? אני מחפש דרכים שונות כדי לרכוש את החסר. מפני שיש לי תחושה חזקה שזה הדבר היחיד שחסר לי.
לפי הייסורים כגון אלה אנחנו מודדים את המוכנות לכנס. אבל במקרה שלנו זה לא מספיק. אני זקוק גם ל"נקודה שבלב", לניצוץ בתוך האגו, כלפיו אני מודד את המטרה שאליה אני והחברים משתוקקים. הניצוץ מאיר את המטרה הנעלה, הנפלאה, ועל אף שאני סובל מגעגועים אליה, אני לא רוצה לטשטש או למחוק אותה, להיפך, אני בטוח שהיא תהיה שלי ושאני אשיג אותה. לכן, יחד עם הכאב אני מתמלא שמחה.
השילוב בין הצער לשמחה הוא "הקו האמצעי" ואני חייב לבנות אותו. לכן, אני מודד את ההכנה שלי לפי מידת הצער שאני עדיין לא השגתי את מה שאני רוצה. מתוך ה"נקודה שבלב" אני בודק את הכאב שאני מרגיש בלב, בתוך האגו.
לכן, לפני הכנס בסנט פטרבורג אנחנו שמנו דגש לא על גדלות המטרה, אלא על ההכנה שקובעת את השכר. אתם תקבלו בדיוק את מה שהכנתם.
בחיים הרגילים אנחנו מביאים את הכלי למקור מים וממלאים אותו. ברוחניות זה לא כך, שם אתה מקבל בדיוק את מה שהכנת. הכלי שלך הופך למילוי ואתה לא דורש יותר כלום. ההשתוקקות, החיסרון, הגעגועים למטרה, זה מה שממלא אותך. מבחוץ אין שום שינויים, פנימה לא נכנס כלום, החיסרון הופך לשכר. ההכנה "מעצבת" את החיסרון בצורה כזאת, שהוא הופך למילוי.
מה הטריקים האלה? כלי ריק בתמורה למאמצים?
לא, הוא כבר לא ריק, להיפך, הוא מלא… זאת ההשפעה.
בעל הסולם כותב על כך באגרת מספר 19: "בשעת הכנת האדם לשוב אל שורשו. אז לא בפעם אחד יגרום זווג שלם, אלא עושה העראות, שהוא סוד, דרגת הנפש, בסוד, מסטרא דאופנים, אשר רודפים בכל כוחם ברתת ובזעה, אחר השכינה הקדושה, עד שנמצאים מתעגלים על קוטב הזה, כל היום וכל הלילה, תמיד לא יחשו. כמ"ש בספרים, בסוד האופנים, וכל עוד שמשתלמת נפשו בדרגות הנפש, הולך ומתקרב, כן מתרבה געגועיו וצערו, כי התשוקה העזה שאינה משתלמת, משאירה אחריה צער גדול, לפי שעור תשוקתו."
מתוך שיעור בנושא הכנה לכנס בסנט פטרבורג, 08.07.2013
ידיעות קודמות בנושא:
לעורר תיאבון לכנס
בריאה שנבראה על ידי כוח האהבה
חסרה רק אהבה
