הזוהר מחזיר אותנו להכרה

האדם הוא עולם קטן. כל העולם – זה אני, כל הבריאה, כל מה שאני רואה! כל זה יכול להתקיים רק בתוך הרצון שלי.

להגיע לגמר התיקון פירושו לפתוח את הרצון שלי במלואו לכל הרגשות האפשריים.

אני רוצה להגדיל את הרצון שלי, ככול האפשר, ולהרגיש בו את הכול, את כל מה שרק אפשר. וזה יהיה גמר התיקון שלי.

עכשיו אני רואה סביבי אנשים, חיות, מכוניות, כוכבים – כל אלה הם הרצונות שלי: דומם, צומח, חי, מדבר.

אני צריך לחבר את כולם אלי, להרגיש אותם בתוכי, וכך גם את העולמות שעוד יתגלו לי – גם אותם יהיה עלי לכלול בהרגשה הפנימית שלי.

איני מחלק את המציאות לפנימית ולחיצונית – אני רוצה לתפוס אותה, כאחד שלם.

יש לי רצון, שחוץ ממנו אין כלום. יש בתוכו תכונות שנקראות "דוד", "אברהם", "יצחק", "משה", "יוסף", "קו ימין ושמאל", "נהר היוצא מגן עדן", "אמא – בינה", "למעלה – גן עדן", "למטה – גיהינום".

כל זה קיים בתוך הרצון שלי. איני יכול לדמיין ולחשוב על דבר מחוץ לרצון הזה. זה הרי הדבר היחיד, שנברא על ידי הבורא.

אני צריך להתחיל לערוך היכרות עם כל הרצון שלי! הרי אני חי בו עכשיו, מבלי לדעת כיצד. אני מנצל אותו, והוא מסובב אותי – וכך אני מסתובב בחיים האלה ללא הכרה.

הזוהר מתחיל להחזיר אותי להכרה!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 21.12.2009

רשומות קודמות בנושא:
כשמדליקים את האור בקולנוע…