ההשתוקקות לכוח העלייה

אנחנו לא יכולים להימצא בו זמנית בכוונות, ברצונות, במטרות האגואיסטיות והאלטרואיסטיות. אלה הן שתי תכונות מנוגדות שמבטלות באופן הדדי זו את זו. לכן, אם אני מעלה ומשבח את ההשפעה, האור, את היציאה מתוך עצמי, את ההתעלות מעל עצמי, אם אני מרגיש איך שהחברים שלי תומכים בי ועד כמה זה מקנה לי ביטחון, התפעלות, מילוי, אם אני מרגיש מזה תענוג, אהבה מילוי, אז לא נשאר לי שום מקום לחשוב על עצמי, אני פשוט מתמוסס בתוך הדאגה והאהבה שלהם.

לכן, כאשר אנשים משחקים בכזה מצב, הם מזמינים בכך את ה"אור המקיף". האור הזה בהדרגה מגדל אותם, מביא אותם למצב הזה. ואז לאדם בהכרח מתבטלת הדאגה על עצמו. הוא קיים בדרגה הגשמית רק כדי להחזיק את קיומו, לא יותר מזה. והתנאי הזה הוא הנוח ביותר עבור הגוף שלנו, עבור האגו שלנו.

אז כל המאמצים של האדם בהכרח מיוצבים ומסתדרים רק לכוונה אחת, להשפעה. ובתוכה, בכוונת ההשפעה הזאת, ב"אור החסדים", הוא מתחיל להרגיש את התגלות הבורא, את המילוי, את החום. הוא מגלה תכונות אחרות לחלוטין, אפשרויות אחרות. הן פתאום מופיעות משום מקום. מקודם הוא פשוט לא הרגיש אותן ועכשיו הוא מגלה אותן.

אנחנו צריכים להשתדל לחבר את המאמצים שלנו, כמו ילדים שמשחקים יחד במשחק אחד, ולא לשכוח שדווקא ההתרשמויות המשותפות שלנו, החיבור שלנו זה עם זה, מספקים לנו את כוח העלייה.

מתוך הסדנה הראשונה בכנס בליטא, 23.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אימון פסיכולוגי
תדברו על העליון!
כשהלב מדבר, אין צורך במילים