קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: ותיקי מלחמת העולם השנייה נזכרים, שבימים הראשונים למלחמה הייתה להם התעלות, התרגשות, שמחה. וכשהחלו העימותים וההתנגשויות האמיתיים, אז הכול התחלף באימה.
תשובתי: אני בעצמי צפיתי איך השמחה מתחלפת באימה בזמן הפעולות הצבאיות שבהן השתתפתי אצלנו במדינה. ההתעלות, ההתרגשות הנעימה התחלפו במהירות לרצון שכל זה ייגמר במהירות. זה באמת מתרחש כך. ולאנשים אי אפשר להסביר את זה.
אבל אפשר לשנות את האדם תחת השפעת הסביבה, לנתק אותו אפילו ממה שנעים לו.
ניקח לדוגמה את המלחמה בעישון. דרך אגב, אני בעצמי אדם מעשן ואני רואה עד כמה זה משפיע על בני אדם – רבים מפסיקים לעשן.
כי לפני 30-40 שנה העישון היה תופעה מקיפה וכוללת בכל המקומות הציבוריים. אנשים עישנו בכל מקום, איפה שרק אפשר – באוטובוסים, ברחוב, בתוך הבניינים. זה נחשב לנורמה ולא הפריע לאף אחד. מפליא, שאנשים אפילו לא שמו לב לזה!
והיום אסור לעשן אפילו בתחנת אוטובוס, ולפעמים אפילו סתם ברחוב, שלא נדבר על מסעדות.
כלומר, אנחנו רואים שאם חברה מקבלת על עצמה משימה מסוימת, אז הסביבה משפיעה על האדם ומסוגלת לשנות אפילו כאלה הרגלים שלו, כמו עישון. כי כולם הרי מבינים עד כמה חשוב לאדם המעשן, להצית סיגריה ולשאוף את העשן לתוכו, ופתאום זהו, הוא מפסיק.
אם היינו יכולים לכוון בצורה כזאת את החברה לאותם השינויים שצריכים להביא אותנו להתפתחות אינטגרלית, לאיחוד, אז ללא ספק היינו מצליחים!
רק שהבעיה היא לעשות מזה תנועה אמיתית, תכניות מדיניות, בינלאומיות, שמכוונות להכרחיות המימוש של הקשר האינטגרלי בינינו. אחרת, הרי בכל מקרה נממש את זה, אבל כבר בדרך דרמטית.
מתוך שיחה מס' 32 על חינוך אינטגרלי, 24.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מלחמה או שלום ?
מחזה שהופך לחיים
שליטת הסביבה
