קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
ארבע הגלויות של עם ישראל
ארבע הגלויות שעברו על עם ישראל הן נוסחת ההתפתחות ההדרגתית של הרצון לקבל, של כל חומר הבריאה: י- ה- ו- ה. לפי הנוסחה הזאת מתפתחת כל תופעה בטבע.
הגלות הראשונה לא הורגשה כגלות, כלומר, האנשים לא הרגישו שהם עבדים בתקופת העבדות. מכיוון שהרצון לקבל היה מאוד קטן, ואם האדם היה מספק אותו איכשהו, הוא היה מרוצה. לכן, זה היה מוסכם על כולם.
ככל שהרצון לקבל המשיך להתפתח, היה צורך ביותר ויותר עצמאות, יותר מעורבות עצמאית בחיים, בהתפתחות ובהתקשרות, עד שהטבע על פי הנוסחה שלו הפך את כל העולם לאינטגרלי וקשור בצורה מוחלטת. ואנחנו, בני האדם, עדיין לא נמצאים בקשר אינטגרלי, אנחנו מאחרים יחסית לתנאי של הטבע שרוצה לפתח אותנו עד למצב של חיבור כללי.
תינוק שנולד לא מתקשר עם סביבתו ואין לו שום נטיות קבוצתיות וחברתיות אנושיות, אבל ככל שהוא מתבגר, הוא מתחיל להרגיש שהוא זקוק למשפחה, לחברה ולא יכול לחיות בלעדיהם. כך גם אנחנו צריכים להגיע למצב של חיבור בינינו. לכן, תחילת ההתקדמות שלנו היא בהבנה הדרגתית שאנחנו נמצאים בתוך הטבע המקורי האגואיסטי שלנו, בגלות ממצבנו העליון, מהמדרגה העליונה.
בטבע ישנם ארבעה שלבי התפתחות: דומם, צומח, חי ומדבר. עכשיו אנחנו עוברים בהדרגה ממצב של "חי" למצב "מדבר". זאת המדרגה הבאה שאליה אנחנו עדיין לא הגענו. התפתחות האנושות נמצאת בינתיים בדרגת "חי", מכיוון שהיא דואגת רק לקיומה, למזון, לגידול ילדים וכלוי. וכל זה נעשה בצורה מאוד לא מושכת, מפני שהאדם הוא לא בעל חיים שמתפתח בצורה אינסטינקטיבית על פי חוקי הטבע המאוזנים.
ארבעה שלבי העלייה בדרגות הסולם הן הכרחיות, והמעבר מהמצב הקודם למצב הבא מתבצע לפי "עשר ספירות" שאותן אנחנו לא מרגישים או בהתאם לארבע האותיות של ה', י- ה- ו- ה, שכוללות את כל הטבע. לכן, המעבר בין המדרגות ובתוך כל מדרגה חייב לעבור ארבע דרגות התפתחות (גם אם הן קטנות ביותר).
בטבע קיימים ארבעה מצבי התקדמות. המצב הראשון הוא יציאה מהמצב של דרגת "חי" לדרגת "אדם", שבו כבר יש התקדמות לקראת סולידריות, חיבור, תכונת ההשפעה והאהבה, אבל בינתיים במצב של עיבּור.
זה קרה בימי בבל, כאשר אברהם הוציא משם 5000 איש וארגן מהם קבוצה שאפשר לכנותה הקבוצה הקומוניסטית או הקבלית הראשונה. זאת הייתה אחווה רוחנית, שבה כולם שיתפו פעולה על פי עקרונות של שוויון ודאגו לא לעצמם, אלא רק אחד לשני. אברהם איחד את כל המעוניינים לחיות על פי העיקרון הזה והוציא מבבל את כל מי שהיה מוכן ללכת לקראת האידיאל הזה.
שלושה שלבי ההתפתחות של החברה הקבלית נקראים באופן סמלי "אבות": אברהם, יצחק ויעקב, או "קו ימין", "קו שמאל" ו"קו אמצעי". המשך ההתקדמות היה מותנה בהתפתחות נוספת שאפשרית רק בתנאי גילוי אגו יותר גדול, תיקונו והתעלות מעליו.
לכן, אברהם שאל את עצמו כיצד אפשר להגיע לתכונת ההשפעה והאהבה המוחלטת? הוא חקר וגילה שדרוש גידול מתמיד של האגו, שמעליו העם הקטן שלו יתעלה.
לכן, השלב הבא בהתפתחות דרש הגדלת האגו בקבוצת אברהם, גילוי דרגת האגו השנייה (הראשונה התגלתה בבבל) והתעלות מעליו.
אבל לא סתם להתעלות מעליו, אלא לעבור תהליך התפתחות האגו שכולם מקבלים בהבנה, כולם "מתעמקים" בו ומתחילים לעבוד עימו. אז מתחילים להתעורר ולעלות באנשים דחפים אגואיסטים שונים אשר לוחצים אותם, משפיעים ושולטים עליהם. אבל העם פועל בהתאם לשיטת אברהם שמבוססת על דאגה הדדית במידת האפשר, ולא לעצמם, ומנסים להתעלות מעל האגו.
בתורה מסופר על המצבים שעבר עם ישראל במצרים. בהתחלה הם נלחמו ביניהם וביחד נגד האגו שלהם, אחר כך נגד פרעה, שסימל את האגו החדש שלהם שהתגלה כל הזמן ביחסים ביניהם. העם היהודי היה במצרים 210 שנים (תקופת סמלית). כפי שקיימות ארבע בחינות דאור ישר, שהן מקור השם של הבורא בן ארבע אותיות, הנוסחה שכוללת ארבעה מרכיבים המתפתחים בהדרגה, כך גם מצרים או האגו שהתגלה אז בעם כלל ארבע מדרגות. לכן, הזמן של גלות מצרים נקרא "ארבע מאות שנה". אולם, למעשה היא נמשכה רק מאתיים ועשר שנים (זמן סמלי), והיתר, 190 שנה מתחלקים בין יתר הגלויות.
השמות בתורה: "מצרים", "הר סיני", "מדבר סיני", "ארץ ישראל", מסמלים את המצבים הפנימיים בעם. לא מדובר על גיאוגרפיה, אלא על השינויים הפנימיים המתרחשים באדם. כשהאגו גדל, היה לאנשים יותר ויותר קשה להישאר בדרגת האהבה, אחווה, "ואהבת לרעך כמוך", הם נפלו והתרוממו, נפלו ועלו בקשר ביניהם, עד שהבינו שהם חייבים להתנתק מהאגו שגדל למימדי ענק. בתורה זה מתואר כעשר מכות מצרים.
כלומר, האגו כל כך התנפח שאסור היה להישאר בו ולעבוד עימו. היה צורך להתחיל לגלות אותו בנו בהדרגה, לצאת ממנו וכך לעלות. אבל בלתי אפשרי לעלות על ההר הזה בבת אחת, אלא רק בהדרגה, לגלות את האגו רק במידה שאפשר להשתמש בו, להתעלות מעליו וכך לעלות.
למרות שבאדם מתגלות כל הזמן תכונות שליליות, הוא לא חושש מהן, מפני שהוא מבין שבזכותן הוא יעלה אם ישתמש בהן נכון, כי זאת ההתעלות הרוחנית שלו.
בדיוק כך קבוצת אברהם התנתקה מהאגו שלה, שנקרא "מצרים", והתחילה לעבוד על עצמה. כשהם התעלו מעל האגו הם התחילו לסדר ביניהם יחסים של עזרה הדדית, השתדלו לפחות לא להזיק זה לזה, כי לפני כן הם היו מוכנים להשמיד זה את זה, עד כדי כך השנאה שהתגלתה ביניהם הייתה גדולה. הסמל לשנאה הזאת היה "הר סיני". המצבים שעם ישראל עבר אפשר לכנות "מדבר סיני", מפני שהעבודה על מנת להשפיע אינה מביאה שום מילוי לאגו, כי לא מרגישים בה שום טעם. כך הם עבדו על עצמם במשך ארבעים שנה עד שעלו לדרגת "בינה". ארבעים שנות במדבר, הן חיפוש בלתי פוסק אחר תכונת ה"בינה" (השפעה) בתוך האגו שכל הזמן עלה.
אחרי שהעם עבר את כל הדרגות, וכתוצאה מזה כל הכלים שהם לקחו איתם ממצרים (כלי הזהב והכסף והתכשיטים), כלומר כל התכונות האגואיסטיות בהם מתו (דור יוצאי מצרים מת), הם קיבלו הזדמנות להגיע לדרגה הבאה שנקראת "ארץ ישראל", לרצון שמכוון רק להשפעה ולאהבה. ארץ, הוא רצון, וישראל (ישר אל). הבורא הוא כוח ההשפעה והאהבה שהוא הכוח העיקרי שבטבע וכל היתר הם חלקים ממנו. התכנית שלפיה הכוח הזה פועל מכוונת להפוך את האדם לעצמאי שירצה להיות רק במצב של השפעה ואהבה.
קבוצת האנשים שנכנסה לארץ ישראל נלחמה עליה, כי היא הייתה מיושבת ב"עמים אחרים", כלומר, הפרעות שונות שהתגלו באופי שלהם, שעל פניהן הם היו צריכים לעלות. זה נקרא "כיבוש הארץ", כיבוש ארץ ישראל. כך בהדרגה הם הגיעו למצב שבו מתוך כל הרצונות שהתגלו ביניהם, הם יצרו כלי אחד משותף של השפעה ואהבה הדדית שבו הם גילו את הכוח העליון, את הבורא, ועלו לדרגתו. זה המצב המושלם. אבל ברגע שהם השיגו את המצב, התחיל להתגלות בהם אגו כללי עוד יותר גדול בדרגה הבאה, כי אחרי יציאת בבל הם לקחו איתם את כל האגו העצום שלא ממש היה שייך להם (לתכונת ההשפעה והאהבה), אלא לכל האנושות.
כפי שכותב הרמב"ם, כאשר 5000 איש שיצאו מבבל הגיעו לארץ ישראל, הם היו כבר שלושה מיליון איש, בזמן שבעולם כולו היו מיליוני בני אדם. מדובר על מצב שהיה קיים לפני 2700 שנה.
אבל העם הקטן הזה בנה את מה שנקרא "בית המקדש", כלומר, הם בנו ביניהם מצב שבו התגלה הבורא, כוח ההשפעה והאהבה, ובצורה כזאת הם היו מתקיימים והיו נמצאים ברוחניות.
אחר כך נוצרה מדרגה חדשה, פנימית יותר שלא הייתה שייכך להם, "לב האבן", שבאותו הרגע הם לא היו יכולים לתקן. המדרגה הזאת שייכת לעולם כולו. עם ישראל לא הצליח להחזיק מעמד בדרגת השפעה ואהבה, הוא התחיל להתפרק ונפל מדרגתו הגבוהה של קשר הדדי, מדרגת השתוות הצורה עם הבורא למצב של פירוד שנקרא גלות שנייה, "גלות פרס ומדי". על כך מסופר לא בתורה, אלא בנביאים, במגילת אסתר ובמקורות נוספים.
עם ישראל היה בגלות הזאת שבעים שנה. 7 או 4, 400 או 70 הם יחידות סמליות של עלייה או ירידה המתבטאים בהבדלי זמנים. הכול פועל על פי הנוסחה המקורית, כי בריאת הרצון (האגו) הייתה לפי ארבע בחינות דאור ישר, בהשפעת האור העליון (תכונת ההשפעה והאהבה). מכאן הנוסחה הזאת מתפשטת על הכול.
ירידה לדרגה כל כך נמוכה הייתה מסוכנת לעם ישראל שהיה עלול לשכוח לגמרי באיזו רמה הוא נמצא ומה קורה לו. הייתה סכנה שהם יהפכו להיות כמו יתר העמים, אבל באותו זמן קרתה "התעוררות ספונטנית". על המפה העולמית הופיע מנהיג רשע המן, אשר בדומה לפרעה עורר בהם את הכרת מצבם. הם עשו ביניהם עבודה גדולה מאוד, נאלצו להתעלות מעל דרגת "המן", להרוג אותו (את האגו שלהם) ובצורה כזאת הם עלו לדרגה הבאה שנקראת דרגת "בית המקדש השני".
הדרגה הזאת הייתה יותר נמוכה מדרגת בית המקדש הראשון, מפני שכאן כבר לא הייתה השפעה ואהבה כמו בדרגת הבית הראשון. אם בית המקדש הראשון היה קיים בדרגת "ואהבת לרעך כמוך", אז בית המקדש השני ירד לדרגה של "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". דווקא הקשר בין האנשים נקרא בית המקדש ולא קירות האבן שהוקמו בירושלים.
עם ישראל המשיך לעבוד על עצמו, השתדל לעשות כל מה שאפשר כדי להישאר לפחות באותה הדרגה, אבל האגו גדל, כי האגו של כל האנושות לא תוקן.
בינתיים האנושות התפתחה בצורה אגואיסטית וזה השפיע על העם היהודי שלא הצליח להחזיק מעמד בדרגה של עזרה הדדית, הם עברו מאבקים פנימיים ביניהם שהתגשמו בעולם שלנו כמלחמות נגד הרומאים והיוונים.
כך הייתה נפילת העם בהשפעת הרצונות האגואיסטיים הפנימיים, ה"יוונים" וה"רומאים". הרצונות ה"יוונים" קיבלו ביטוי אידיאולוגי, והרצונות ה"רומאים" התממשו בפועל. מדובר רק על המצבים הפנימיים של קבוצת אברהם.
בסופו של דבר העם נפל מדרגת בית המקדש השני, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", לניתוק מוחלט, מדרגה של שיתוף פעולה לדרגת אנשים רגילים. זאת אומרת, שהעם לא נפל בשבי של המצרים או הבבלים אלא בשבי של הקהל הרחב שהיו מנותקים לגמרי מכל המדרגות הרוחניות.
הגיעו זמנים קשים של גלות שלישית של העם היהודי, שהתאפיינה בניתוק מוחלט מהמצב הרוחני. אבל הניתוק מהדרגה הרוחנית היה הדרגתי, שנמשך שנים רבות והסתיים במאה ה- 16, בימי האר"י או מעט לפניו. מאז התחילה להתפתח שיטת היציאה מהגלות הרוחנית שנקראת "קבלה". היא הייתה קיימת גם לפני זה, כי תלמידי אברהם ביררו, השלימו ותיעדו אותה, הם היו אידיאולוגים גדולים. אבל, למרות הספרים הרבים שנקראו ספרי קודש יהודיים, הייתה חסרה לעולם שיטה מדויקת המלמדת את האדם כיצד לצאת מהמצב של האגו, כי באותו הזמן האגו עדיין לא התגלה והתחיל להתגלות רק מזמני האר"י.
האר"י היה מקובל גדול שהניח את היסודות לשיטת התיקון. אחריו הופיעו מקובלים כמו הבעל שם טוב, המגיד ממזריטש ומנהיגים רוחניים רבים אחרים שתיארו את אותה השיטה בסגנונות שונים ועבדו עם אנשים ברמות שונות תיאורטיות ומעשיות.
אבל ההתפתחות של השיטה הזאת, שהתחילה במאה ה-15- 16 ונמשכה עד זמננו, נעצרה בימינו. אחרון המורים הרוחניים הגדולים היה מורי הרב"ש. הוא ואביו (בעל הסולם) יסדו ופיתחו את שיטת התיקון בפועל. ואנחנו הולכים בעקבותיהם, בעזרת השיטה שהם פיתחו אנחנו מקווים לצאת מהגלות הרוחנית האחרונה שבה נמצאת כל האנושות.
זאת גלות מיוחדת, כי צאצאי קבוצת אברהם התפזרו בכל האנושות, איבדו את כל הניסיון שהם צברו מבחינה מוסרית, רוחנית, אידיאולוגית.
חלק מהקבוצה הזאת שינו את כל השיטה, כלומר, קיבלו על עצמם פעולות מכאניות בלי לחשוב שחייבים להתכלל בפנימיותה על ידי הדחפים שלהם מכל הלב. זאת הבעיה העיקרית של היציאה מהגלות האחרונה.
עכשיו אנחנו נמצאים במצב בירור של כל התנאים כדי לעלות לדרגת ההתפתחות האחרונה, מפני שאחרי יצאת בבל, מצרים ופרס, הגיע הזמן לצאת מהמצב של המשבר הגלובלי הנוכחי שהאנושות נקלעה אליו.
היום מתחילות להתגלות באנושות מכות גלובליות מודרניות. הן עדיין לא התגלו לגמרי, אבל אנחנו כבר מתחילים להכיר אותן בהדרגה ולהרגיש את התקרבותן. איום של צונאמי מתקרב, אסונות טבע, מלחמות, הפרות סדר. האנשים מתחילים להבין שעל ידי פעולות מטופשות, ברבריות ואגואיסטיות הם פתחו תיבת פנדורה איומה.
לכן, אנחנו חייבים להוציא אל הפועל את השיטה הזאת. אני שמח שאני שייך לפעולה הזאת ואני יכול להסביר, לספר, לגלות לאנשים באיזה מצב אנחנו נמצאים, באיזה עולם אנחנו חיים, מה מצפה לנו, מה האפשרויות העומדות לרשותנו ומה עלינו לעשות.
אני מאוד שמח שאנחנו נמצאים במצב שבו אנחנו יכולים לגלות את השיטה בפועל על עצמנו, כמו במעבדה, ואחר כך להביא אותה לכל העולם ולהראות בפועל כיצד עובדים איתה. עלינו להיות דוגמה לכל האנושות ולהחזיר אותה למצב של הכוח העליון, כלומר, לתכונת ההשפעה והאהבה בדרך הטובה והמהירה ככל שאפשר.
ידיעות קודמות בנושא:
ושוב הקרב ממשיך
עם ישראל: דברי הימים של העליות והירידות
על סף הגלות האחרונה
