ההולך "בצילו של הבורא"

בפרשת השבוע, פרשת "ויקהל", מסופר כיצד משה אוסף את כל עם ישראל ומוסר להם את ציווי הבורא: כל "חכם לב" צריך להביא תרומה: זהב, כסף, נחושת, בדים יקרים, עור, שמן, בשׂמים. כל הגברים והנשים מביאים יחד את התרומות האלה, ומשה קורא לבצלאל ואהליאב להתחיל בעבודת הקודש של המשכן.

הפרשה הזאת מספרת על אירועים מיוחדים שמתרחשים לאחר חטא העגל במטרה לכפר ולתקן את החטא הזה.

חכמת הקבלה מלמדת שהבורא ברא את העולם בצורה מושלמת, עולם אין סוף, שבו אנחנו נמצאים כבר עכשיו באיחוד והרמוניה מלאים. אך מפני שאנחנו נמצאים שם מלכתחילה על חשבון פעולות הבורא, האור העליון, איננו מרגישים את השלמות הזאת, את המילוי האין-סופי והדבקות בכוח העליון, ההשתוות איתו. חסרה לנו ההכרה הזאת.

ההכרה יכולה לבוא אל הנברא רק כתוצאה מהאיחוד והמיזוג של שני ניגודים: הרגשת הריחוק מהבורא והרגשת הדבקות בו. רק לאחר שאנחנו חווים את שתי ההרגשות האלה יחד, אנחנו מתחילים להבין את משמעותן.

אנחנו יודעים מהעולם שלנו, שאם אינני רעב, לא אקבל תענוג מהאוכל. כמו שנאמר: "כיתרון האור מתוך החושך". הואיל ואנחנו נבראים, אנחנו מסוגלים להרגיש רע או טוב רק מתוך ההשוואה למצב ההופכי שלהם. גם במדע וגם בחיי היום-יום, אנחנו תמיד מודדים כל דבר בהשוואה לדבר אחר. כך נקבעים כל הערכים שלנו.

לכן, כדי להשיג את המצב המושלם שבו הבורא ברא אותנו, עלינו להכיר תחילה את ההופכיות שלו. זהו מצב נורא, הפוך מהשלמות, מצב של קריסה, חוסר אונים, חולשה, חושך, ייסורים. אז כיצד ניתן לסבול אותו?

כדי שנוכל בכל זאת לטעום מעט מההרגשה הזאת, אנחנו מקבלים אותה במנות קטנות. לכן מעבירים אותנו דרך חטאים כמו עגל הזהב ושבירת הלוחות הראשונים, כדי לתת לנו להרגיש את המצב ההפוך, המנוגד לשלמות.

כל האירועים האלה חייבים להתרחש, וזה היה ברור מלכתחילה. לכן באותו הרגע שמתגלה הטבע שלנו, המנוגד לבורא, בחטא עגל הזהב ושבירת לוחות הברית, מייד מתבצע התיקון. הבורא מלמד את משה כיצד לעשות את המשכן ואת בגדי הקודש, כיצד להכין הכול לעבודת הקודש, כיצד להביא תרומות ומעשרות. "התרומות לבורא" מסמלות את המצב שבו מלכות עולה לזעיר אנפין, כלומר הנשמות עולות למצבן המושלם, לשורשן.

לאחר השבירה, הנשמות השבורות שלנו נפלו לעולם הזה ונמצאות בו, מפורדות על ידי השנאה ההדדית ואינן רוצות בשום דבר רוחני. אך קיימת שיטה, שבעזרתה אנחנו יכולים לתקן את עצמנו. לשם כך אנחנו באמת זקוקים לכוח ה"תורה", לכוח האור. תיקון כזה יכול לבצע רק מי שהולך "בצילו של הבורא", בצלאל ("בצל א-ל"). בכל אחד מאיתנו קיים הכוח הזה. הרי התורה אינה מדברת על אנשים בודדים: בצלאל, משה, אהרון, אלא על אדם אחד שבו קיימים כל הכוחות והתכונות האלה.

וכשאנחנו מגלים בתוכנו את כוח השבירה, ומגלים כמה אנחנו רחוקים מהמטרה, אנחנו מגלים יחד עם זה שקיימים בנו הכוחות כדי לתקן את העיוות הזה, את הפער בינינו לבין העולם הרוחני. כל זה מתגלה בזכות התכונה שבנו, שנקראת "בצלאל", שמאפשרת לנו להימצא "בצל א-ל", בצילו של הבורא.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "פרשת השבוע", 23.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
למצוא את כל הדמויות בתוכי
יחד ננצח
עבודת הבורא