קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: פרימטולוגית ידועה מאוד בשם ג'יין גודאל, זכתה בפרס נובל על מחקר שעשתה. היא חיה עם שימפנזים שנים רבות וחקרה את חייהם. כשנפגשת איתה היא אמרה לך, שאם אתה נמצא מספיק זמן בטבע, אתה מרגיש שהטבע הוא כולו אהבה, אתה מסכים עם הקביעה הזו?
תשובתי: כן. כי היא חיה בין בעלי החיים ולא בין בני האדם.
שאלה: מה ההבדל?
תשובתי: זה ההבדל. בדומם, צומח וחי, יש אהבה, יש שם הכול. חוץ מהאדם, האדם שונה.
שאלה: אז למה באמת אצל בני האדם אין יחסים כאלה, אין אהבה, הכול אינטרסים, הכול אגואיזם?
תשובתי: כי אנחנו בני האדם מפותחים יותר. אני לא יכול להתנהג כמו קוף, אני לא יכול להתנהג כמו חיה. יש לי אגו גדול שדוחף אותי להשתמש בכוחות שלי לא רק כדי להרוויח, אלא גם כדי לנצל את הזולת, כי אני מודד את עצמי כלפי הזולת, וזה ההבדל, זה ההבדל בין האדם לחי. לפרה שאוכלת לא חשוב מה האחרות אוכלות, אבל אם אני אוכל, אני מסתכל מה האחרים אוכלים, והאם לא יחסר לי מחר, אני מודד את עצמי כלפי האחרים. מלבד האדם, אף אחד לא עושה זאת, כי באדם יש תכונה מיוחדת של הרגשת הזולת לטוב או לרע, זו הבעיה של האדם, שהוא מסתכל על כל אחד ומודד את עצמו כלפיו.
