הדילמה הנצחית: להיות עשיר או מאושר

מתוך מאמר של הרב"ש "ענין יניקה ועיבור":

"ואדם צריך להאמין, שטרם שנולד, היינו מטרם שירדה נשמה בהגוף, הייתה הנשמה דבוקה בו ית', ועכשיו הוא משתוקק לחזור ולהידבק, כמו שהיה לפני ירידתה."

הנשמה הייתה דבוקה בבורא, מפני שהיה קיים כלי אחד שלם שכל החלקים שלו היו מחוברים ושלמים. האור העליון האחד היה ממלא אותם בשווה במצב של "הוא אחד ושמו אחד".

המצב הזה הוא הכי קבוע, יציב ובטוח, הוא היסוד של כל הבריאה. ולכן, לאחר שנעשתה השבירה הכלי התרסק להמון חלקים וכל אחד מהחלקים משתוקק לחזור לאותו החיבור. כי עכשיו שהם נעשו חלקים, הם אינם יכולים להרגיש את המילוי ותמיד מרגישים חיסרון. בעולם הזה אין שמחה, מילוי, שלמות אמיתיים, וגם לא יכולים להיות. כי כל אחד הוא רק חלק מהמערכת, ועד שהמערכת לא תהיה שלמה תמיד יתגלו בה חסרונות ובעיות. וכך זה יהיה עד גמר התיקון.

לכן כל חלק וחלק, כל אדם, משתוקק בתת ההכרה להתחבר עם האחרים. רק שהמגמה והנטייה הפנימית הזאת מתגלה לאט לאט בהתאם להתפתחות האדם. בסופו של דבר, תתגלה ההכרחיות לחיבור, כי רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע לשלמות.

אבל לשם כך צריך לנצח במאבק בין ההשתוקקות שלי לשלמות ולחיבור לבין האגו שלי שרוצה לשלוט. והחיבור יכול להיות רק בין שווים. לכן אני צריך לקבוע מה אני בוחר – זה או זה. אבל אנחנו לא יכולים לפתור את הדילמה הפנימית הזאת.

עד גמר התיקון אנחנו נימצא בכזה משבר פנימי. מצד אחד, אני רוצה שלמות שיכולה להיות מורגשת רק בחיבור אינטגרלי, שווה, כולל, של כולם. מצד שני, אני רוצה לשלוט! זה יכול להיות חיבור, אבל כבר כזה שבו אני שולט, ולא שווים ולא מחוברים בצורה אינטגרלית.

ולכן האנושות כל הזמן מתנדנדת פעם לצד אחד ופעם לצד השני. וכך זה יימשך בכל הזמנים, עד שנגיע ל"הכרת הרע" השלם.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש "ענין יניקה ועיבור", 14.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
לחלק את המשא הכללי בין כולם
שיחה אחד על אחד
לטעום את הרע ולהתגבר עליו